האח החמישי

הרב יעקב נמן , י"ח בטבת תש"פ

יהדות הרב יעקב נמן
הרב יעקב נמן
צילום: באדיבות המצולם

אחי! אני כל כך שמח שהצלחת! אני כל כך שמח שטוב לך!
מסוג המשפטים שאנחנו אוהבים לשמוע.

שלושה סימנים יש בעם ישראל: רחמנים, בישנים וגומלי חסדים.
אפשר לראות את זה היום בכל פינה: המון עמותות של גמילות חסדים!
זק"א, ידידים, עזר מציון, עזרה למרפא ועוד ועוד...
אם עולה פוסט על אירוע בלי אורחים מייד באים אנשים שלא מכירים ומשמחים
אם יש הלוייה של חייל בודד באים המוני יהודים שמרגישים כמו אחים.

משמח כל כך לראות את זה, אבל זה כלל לא מובן מאליו.

אם נתחיל מראשית הסיפור של העם שלנו. מאבינו הראשון, אברהם, ונעקוב אחר יחסי האחווה
נוכל להבחין בחמישה סוגי אחים, שבכולם הבכור צריך לוותר לצעיר יותר, וההבדל הוא בדרך שבה זה קורה:

האחים הראשונים: יצחק וישמעאל.
ישמעאל הוא אמנם הבכור לאברהם, אבל אלוקים קובע שממשיך הדרך הוא יצחק.
ישמעאל בוחר להתנתק מדרך אביו ועובד עבודה זרה ("מצחק") ואברהם ושרה נאלצים לגרש אותו מהבית.
הקשר בין ישמעאל ויצחק מתנתק.

האחים השניים: יעקב ועשיו.
עשיו הוא הבכור לבטן. אבל מוכר את בכורתו ליעקב. יעקב מקבל את הברכות, למורת רוחו של עשיו, ועשיו נוטר שנאה לאחיו ומבקש להרגו. על כל פנים יש כאן יחס בין האחים. ובסופו של דבר אחרי השתדלות רבה מצד יעקב המפגש בין האחים מתרכך ומקבל מימד של פיוס.

האחים השלישיים: יוסף ואחיו.
גם כאן, יוסף אינו הבכור לאביו, אבל אביו מבכר אותו על פני שאר האחים. האחים שונאים אותו בתחילה. אבל כאן, בסוף הסיפור, נוצרת קרבה גדולה ואחדות משפחתית מלאה, בפעם הראשונה.

האחים הרביעיים: אפרים ומנשה.
כאן המצב עוד יותר אידיאלי. אף על פי שיעקב מבכר את אפרים הצעיר ושם את ימינו על ראשו. מנשה אינו מתרעם על כך ומקבל את קביעת אביו בשלוות נפש.

האחים החמישיים: משה ואהרון.
זהו המצב האידיאלי ביותר. משה הצעיר מקבל את התפקיד, אף שאחיו נראה ראוי יותר. הוא מסרב לקבל את התפקיד, בין השאר, בגלל שלא נעים לו מאחיו הבכור. לבסוף, לאחר שהתפקיד נכפה עליו, האח הבכור שמח בשמחת אחיו, ולא רק כלפי חוץ. אלא שמח באמת! "וראך ושמח בליבו"!

אמר פעם ר' שלמה קרליבך זצ"ל: "איזהו עשיר - השמח בחלקו" אמרו חז"ל. רגילים לומר שהעשיר הוא זה ששמח בחלקו שלו ולא מקנא בחברו. כמובן שזו מדרגה גדולה. אבל המדרגה הגבוהה יותר היא להיות שמח בחלקו - של חברו!
כמו משה ואהרון!

כשיש שנאה בן אחים - מזה לא יכול להיבנות עם ישראל, משם יוצאים עשיו וישמעאל.
אם יש שנאה שהופכת לאהבה, כמו יוסף והאחים - אפשר לקבל את זה - כך נבנה עם.
ועדיף כמובן שלא תהיה שנאה כלל - כמו אפרים ומנשה. ולכן אנחנו מברכים את הילדים: "ישימך... כאפרים וכמנשה"
אבל המצב הכי אידיאלי - שנהיה כמשה ואהרן - שנשמח ממש בשמחת האחר.

יהי רצון שנזכה לכך.

שבת שלום!

לדברי תורה נוספים של הרב נמן לחצו כאן