האדיש שרואה עוולה ושותק הוא הגרוע מכל

אנו צריכים להיות אנשים טובים שאכפת להם מהסובב אותם, לעצור את הדברים הרעים, ליצור, לבנות ולסור מרע

הרב יהושע מרדכי שמידט , י"ט בטבת תש"פ

יהדות ישיבת שבי שומרון
ישיבת שבי שומרון
צילום: ללא קרדיט

בכל דור קמים על העם היהודי אנשים אשר רוצים לפגוע בו, להשמיד, להרוג וכו'... "אין חדש תחת השמש", כדברי שלמה המלך, והכל נובע מקנאה ופחד מהעם היהודי, מהחכמה היהודית, מריבוי הילדים והגידול והחשש פן ישתלטו על הגויים.

ואף בפרשת השבוע אנו מוצאים את אותו פחד וחשש, פרעה מפחד שעם ישראל, עם הספר, יגדל ויתעצם וישתלט על ארצו.

פרעה מציג את חששותיו בפני היועצים- המומחים, בלעם איוב ויתרו. מה לעשות עם גידולו הטבעי המבורך של עם ישראל, עם חכמתו והשתלטותו על ענייני המסחר והכלכלה של מצרים, שלהבנתו מאיים על המצריים, הרי כך נאמר "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף". קם מלך חדש או מחודש בגזירות, ושכח שהיהודי הוא אשר הציל אותו ואת כל העולם כולו, ושהיהודים הם אנשים נאמנים למלכות, אבל כנראה כשיש קנאה וגאווה ואין תיקון המידות אפשר להרוס הכל כדברי אברהם למלך גרר "כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי"- במקום שאין מוסר אלוקי הורגים אדם עבור יופי אשתו.

כמו שאמרנו יושבים המלך והיועצים ומעלים גזירות נוראיות, פוגעניות והרסניות ואז מתגלה שהמוטיבציה לפגוע ביהודים אינה שווה בין היועצים, וכך אומרת הגמרא, במסכת סוטה דף י"א עמוד א': "שלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו, בלעם שיעץ- נהרג, איוב ששתק- נידון ביסורין, יתרו שברח- זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית".

מי שעושה רע נענש, יש דין ויש דיין ולכן בלעם נהרג.

אבל יש כאן שאלה אשר שואל אותה ה"בן איש חי" בספרו "בניה", מדוע יש הבדל בעונש בין איוב ליתרו, שאיוב ששתק נענש ויתרו שברח שגם זה סוג של שתיקה, קיבל פרס? ועונה ה"בן איש חי" לפי חוקי מצרים היה צריך את יתרו כדי שיכריע כשיהיה תיקו בין איוב לבלעם, וברגע שהוא ברח הגזירה יכולה להתבטל או להחלש ולכן קיבל על זה שכר כי בריחה אינה רק שתיקה פסיבית אלא אמירה "איני שייך לדיון הזה" !!

אך עדיין לענ"ד עולה הקושי מדוע בלעם שיעץ נהרג ודווקא איוב ששתק קיבל ייסורים? הרי ברור שזה פחות חמור מבלעם שהרי הוא לא יזם כלום הוא רק שתק למה הוא קיבל ייסורים שזה עונש חמור וקשה לכאורה משל בלעם?

בואו נכנס רגע לתוך מחשבתו של השותק, האדיש. הוא אומר לעצמו אני לא עושה שום רע, השני עושה את הרע, אני צדיק, אני ישר, אני אינטליגנט, הילדים שלי "ילדים טובים ירושלים" לא נושכים לא בועטים, אני צדיק, הוא השני הרשע.

אולי להוסיף על הגויים שידעו שהורגים יהודים ולא עשו כלום למנוע זאת זה. לעניות דעתי הכי חמור הוא האדיש שעומד בצד ורואה שדברים רעים קורים ושותק וזו שתיקה כהודאה! והוא יותר חמור מכולם. את האדישות צריך להוציא מבני האדם וזה בכל נושא חברתי קהילתי דאגה למגזר שבו גדלת, לקבע את דעתך בבחירות וכד'.

זה לעניות דעתי מה שמלמדת אותנו הגמרא, אנו צריכים להיות אנשים טובים שאכפת להם מהסובב אותם, לעצור את הדברים הרעים, ליצור, לבנות, ולעשות דברים טובים "סור מרע"!! זה צעד נפלא אבל צריך גם להגיע לעשה טוב.