שובו בנים שובבי"ם

הרב יוסי יזדי , כ"ה בטבת תש"פ

בפרשתנו נאמר "ושרץ היאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך". אומרת הגמרא (פסחים נג, ע"ב): "עוד זו דרש תודוס איש רומי, מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לכבשן האש, נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם, כתיב בהו (שמות ז') 'ובאו ועלו בביתך וגו' ובתנוריך ובמשארותיך'. אימתי משארות מצויות אצל תנור, הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קדושת השם, על אחת כמה וכמה". 

אנו נמצאים בתוך תקופת השובבי"ם, וידוע שימים אלו נועדו כדי לתקן חטאות ומעשה הנעורים כמו שכתוב "שובו בנים שובבי"ם" (ירמיהו ג, יד). כותב הרב הצדיק רבי יעקב משה חרל"פ זיע"א בספרו 'רזי לי', שלכל חטא יש תיקון, ועוד, כשעושה אדם תשובה מאהבה, הוא יכול לזכות ל"זדונות נעשות לו כזכויות" (יומא פו, ע"ב). היינו, על ידי שהאדם החוטא מתחרט ועושה תשובה מתוך אהבת ה' ורצון חדש להתקרב אליו, הוא זוכה שגם אם חס ושלום הוא חטא במזיד ובכוונה להכעיס ולא בשוגג, עם זאת, החטא הופך לו לזכות, שבמקום עבירה נחשב לו שעשה מצווה. 

למשל, אדם שאכל מאכלות אסורות, עם כל האיסור שבדבר וחומרת העבירה, אם ירצה האדם לעשות תשובה, הרי שהמאכל הוסיף כוח בגופו, והוא יכול על ידי כוח זה לעשות תשובה ומירוק על עוונותיו. יוצא מכך, שאפילו לאחר עבירה שנעשתה בזדון חס ושלום, יש באדם כוח לשפר ולתקן את מעשיו המקולקלים.

מה שאין כן, מוסיף הרב חרל"פ, איסור הוצאת זרע לבטלה, שלא עשה שום קיום בשום עניין, רק התחלשות האיברים, שכל כוחותיו יצאו לגמרי לבטלה, והתשובה בזה כבידה מאוד. התשובה והתיקון לחטא זה הוא קריאת שמע במסירות נפש, שזו תשובת המשקל - זה כנגד זה, כמו שבחטא המגונה הזה האדם הוציא את כל תמצית כוחותיו לבטלה, כך צריך לומר קריאת 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' במסירות נפש, בתמצית כל כוחותיו.

וזה לשונו הקדוש: "ואין תרופה כי אם קריאת שמע במסירות נפש, היינו קבלת עול שמים ויחודו הפשוט על העולמות כולן. שנגד מה שגרם בעון המר שיצאו בכל הכוחות לבטלה שזה נפסק ממקור ההתייחדות של הקב"ה עם העולמות, ובהמסרן ליחודו יתברך, חוזר ומקשר העולמות כולם במקורם וזורח עליהם אור מלכותו יתברך". 

בעל ספר 'הלקח והלבוב' כותב  שמכת צפרדעים שהיא המכה השנייה מכוונת כנגד 'מידת היסוד' - שמירת הברית (שהיא השנייה מלמטה בספירות). הלימוד הוא, שכשם שהצפרדעים מסרו את עצמן לקדש שמו של הקב"ה, כך האדם צריך למסור את נפשו על הניסיון הקשה הזה, ואומר רבי נחמן מברסלב זיע"א בשם הזוהר הקדוש (שיחות הר"ן אות קט"ו), שכל תכלית ירידת האדם לזה העולם, היא בשביל שיתנסה ויעמוד בזאת התאווה שהיא הקשה מכל התאוות, ועל האדם להאמין בעצמו שהוא יכול להיות איש חיל וגיבור מלחמה לעמוד מול פיתויי היצר הרע.

יש עצה מצדיקים (מעין זה מובא בתחילת 'צאטיל קטן' לרב הקדוש רבי אלימלך מליז'נסק זיע"א) שבזמן שלאדם יש ניסיון, יצייר בדעתו שלפניו יש מדורה גדולה של אש, ואומרים לו או שתמיר דתך או שתישרף באש. כמובן שיהודי לא ימיר את דתו וימסור את נפשו על קידוש ה', וזה קל וחומר לאדם שיגיד לעצמו, אם אני מוכן להשליך עצמי לתוך כבשן האש ולוותר על כל חיי ועל מה שיש לי למען כבוד ה', קל וחומר שאוכל לוותר על תענוג רגעי וחולף ולא למרוד בקוני, וזו הכוונה שצריך לכוון בעת אמירת קריאת שמע.  

מובא בפרק שירה שהפסוק שהצפרדעים אומרים הוא "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ואפשר לומר שזהו גם 'חשבון קל וחומר' שהאדם יכול ללמוד מהצפרדעים: ומה הצפרדעים שגילו כבוד מלכות ה' בעולם על ידי שנכנסו לתנורים והיו מוכנות להישרף על קדושת שמו, קל וחומר שאני יהודי, בן לעם הנבחר, ובי בחר הקב"ה שאהיה גילוי למלכות שמים, שיש בי את הכוח והיכולת שמעשיי לא יסתירו אורו יתברך, אלא להפך, יקדשו ויאירו שמו יתברך בעולם. 

ראיתי בספר מאת הרב הקדוש רבי יעקב אבוחצירא זיע"א, שאין תיקון יותר גדול לאדם מקריאת שמע, מפני שבקריאת שמע יש רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח איברים של האדם. פגם הברית פוגם בכל קומת האדם, מפריד את כל חלקי אבריו ומוציא מהם את החיות, מפני שהוא ה'יסוד' של כל הגוף והנפש שלו. אבל כשאדם אומר קריאת שמע בכוונת הלב ומייחד את ה' בשמים ובארץ, בזה הוא מתקן ומשלים את כל הקומה הגופנית והרוחנית שלו ביחד ומחזיר לעצמו את החיות מחדש.

המאמר שכתבתי בשבוע שעבר עסק בנושא של מעלת הבכייה בעת עשיית התשובה, ויש להוסיף פה את דברי רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן (חלק א, סימן לו), שהעצה היעוצה לאדם כשיש לו הרהורים לא טובים, לומר שני פסוקים ראשונים של קריאת שמע "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' ו'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". הוא מוסיף, שאם חס ושלום האדם רגיל בהרהורי זנות, אין זה מספיק, אלא גם צריך להוריד דמעות בעת אמירת הפסוקים. ראייה לכך, מביא רבינו שבעת מעשה העבירה של זמרי בן סלוא וכזבי בת צור, נאמר בתורה (במדבר כה, ו) "והמה בוכים פתח אוהל מועד", ותירגם יונתן שעם ישראל בכו וקראו קריאת שמע, וכל זאת כדי להינצל מהרהור אישה רעה.

כותב ה'שפת אמת' זיע"א (אמור תרמ"ג) שמסירות נפש אינה דווקא מוות על קידוש ה', אלא יש גם אופן של חיים שמוסרים את הרצונות למען רצון הבורא, לקיים 'בטל רצונך מפני רצונו'. כי נפש הוא לשון רצון, כמו שכתוב בתורה (בראשית כג, ח) "אם יש את נפשכם", שהאדם בטל ומבוטל לרצון ה', וחי את חייו רק על פי הצו האלוקי כדי לקדש שמו יתברך בכל מצב, זמן ומקום. יש לפעמים שקשה להתגבר על הניסיונות, יש דברים שקשה לאדם לפרוש מהם משום שכל ימיו נהג באופן אחר, אבל כאשר יודע כי בשבירת רצונות עבור קדושת שמו יתברך, זה נחשב לו כמסירות נפש בפועל ממש ואף יותר מכך, זה נותן לו את הכוח לבטל את רצונו הנמוך לרצון העליון. 

על זה אמרו חז"ל (אבות ד, מ"ז) "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא". 'שעה' זה לשון פניה ורצון כמו שכתוב (בראשית ד, ה) "ואל מנחתו לא שעה", והפירוש הוא, מה שיש לאדם רצון אחד שבטל לגמרי לרצון הבורא בעוד שהוא חי בעולם הזה עם כל הנסיונות של העולם הזה, הרי מסירות רצון זה חשוב מאוד, ויותר חשוב ממסירות נפש בפועל ממש.