עשוי מכוכבים

אוהד דהן , כ"ט בטבת תש"פ

יהדות אוהד דהן
אוהד דהן
צילום: באדיבות המצולם

משה רבינו ידע שכוחו אינו בדיבורו וחוש הרטוריקה שלו לא מושחז דיו. היה קשה לו להבין איך ניתן לגשת באופן שכזה לפני מנהיגי עולם, ועוד עם בקשות מהירח. משה לא מעוניין ש'כלי שבור' יעביר את דבר ה' בנוגע לגאולת ישראל ממצרים בחצאי מילים ובביזיון. 

אבל ה' חשב אחרת. הוא ראה לפניו 'כלי שבור' בדיוק מהסוג שהוא אוהב. הוא ראה בו את המהות שכל מנהיג צריך.

אם נקפוץ לימינו אנו, אדם שמציעים לו משרת הנהגה לא ימהר לסרב בכזו קלות. בטח לא להעלות שמות פוטנציאליים אחרים שיכולים להתאים לתפקיד יותר ממנו. משה היה קרוץ מחומר אחר. כזה שעשוי מכוכבים.

משה מסרב. "אני לא פרזנטור טוב", הוא עונה לה'. זה קל וחומר פשוט בתורה - "הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם (ו,י"ב) ".

זו לא הפעם הראשונה שמשה רבינו מוותר בחייו על תפקיד או מעמד. הוא כבר וויתר פעם אחת על מעמד הנסיכות שלו במצרים לשם עשיית צדק ונשיאה בעול אחיו.  הוא עושה זאת גם כאן. משיקולים של חוסר התאמה. 

בפרפרזה לעניין משה "לא ידע כי קרן עור פניו". הוא לא ידע שזו הסיבה שבגינה שהוא נבחר. מאותם שיקולי חוסר התאמה שערך לעצמו רגע קודם. הם אלו שמשקפים את מהותו ופנימיותו של משה. התפקיד כאן זה לא הנושא מבחינתו, אלא מהות העניין וטובתו של עם ישראל.

אכן, באמת קשה לאמוד את מידותיו של משה ע"פ אמות מידה כלשהן. 

בסופו של דבר, ה' אמנם מצרף אל משה את אהרון, אבל ברור לו מי כאן המנהיג האמיתי. לא בהכרח  זה שילהטט בדיבורו וידע גם "להכשיר את השרץ", כשלשונו תרצה בכך. לא שגריר כזה, רהוט בדיבורו.

אלא זה שלא חשב בכלל ללכת. זה שע"פ אמות מידותיו ידע לאבחן את חוסר התאמתו. זה שמושג "האני" אצלו, היה קיים אולי רק באמירת "מודה אני". זה שלא רצה להיות גדול, במונחים של מעמד ותפקיד. 

הוא ילך ויוציא. הוא ילמד לדורות מה זו הנהגה וגדלות אמיתית.

"כי איך אתה רוצה להיות גדול, אם אתה רוצה להיות גדול ?... ( ליקוטי מוהר"ן ק"ז) ".