ולא ראו איש את אחיו

לא שייך  לשמור על ארץ ישראל בלי לב טוב, מלא רגישות ואכפתיות לזולת.

הרב אריאל לוי , ב' בשבט תש"פ

המכה התשיעית שבאה על מצרים היא מכת חושך. כך כתוב: "ויהי חושך אפילה בכל ארץ מצרים ... לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו".

כשלא רואים איש את אחיו- זו מכת חושך! כשלא זז איש ממקומו להשתתף בצרתו או שמחתו של זולתו- הוא נמצא בחושך.  זה לא מתאים לבני ישראל. "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" יהודי שחי בהארת פנים לזולתו, נמצא באור. צריך לדעת את מעלת עם ישראל. להחשיב ולהעריך כל יהודי. 

"ולכל בני ישראל היה אור במושבותם". יהודי צריך להוסיף אור. המאמין שבכל יהודי יש אור אלוקי גדול וייחודי, לא מתאים לו להיות בחושך של צרות עין, זלזול או אדישות.

לצערנו, יש הסוברים שהצדק רק איתם, ופוסלים את זולתם. מוחקים את זולתם מתודעתם. חוץ מתפיסת עולמם שלהם, אינם מייחסים חשיבות לזולתם. זאת לא דרכה של היהדות, ובדרך כזאת אין שום אפשרות להנחיל לעם ישראל את ערכה וחשיבותה של ארץ ישראל.

פה עלינו ליצור חיי אור! לא מקום של פירוד וניכור בו אדם מבטל את זולתו, מזלזל בו או משפיל אותו, אלא עולם של חיבור אמתי בין כל סוגי נשמות ישראל. כמו שאין אורה של תורה חל על מי שמכנה שם לחברו וקורא לציבור שלם של יהודים בשם "עמלק", כך גם  אורה של תורת ארץ ישראל לא חל על מי שמתנשא על זולתו, מי שבמקום להקשיב לזולתו הוא מבחינתו "מחוק", "לא קיים", ולכן מתעלם ממנו ולא נותן לו מקום בליבו.

לא שייך  לשמור על ארץ ישראל בלי לב טוב, מלא רגישות ואכפתיות לזולת. כמו שבהקמת בית יהודי עם השראת השכינה, לא ישרה שלום בית במקום שיש חלילה אלימות, או שתלטנות/ נצחנות/ ציניות/ קנטרנות, כך גם אורה של תורה וארץ ישראל יחול עלינו רק בחיבור אמתי ביננו.

"ואב אחד לכולנה ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש, מצד שורש נפשם בה' אחד, רק שהגופים מחולקים" (תניא, פ' לב)  בנים אנחנו לאב אחד, בעלי חיבור פנימי מולד. הלוואי ותמיד נאהב אחד את השני ונסתכל רק בעין טובה ובכך נקרב את אור הגאולה‎.