אבו לא לא

על פי האסלאם לא יתכן מצב בו אדמה, שנחשבה כערבית ובשליטת מוסלמים, תהיה תחת "כיבוש" של כופרים ובוודאי לא יהודים.

אל"מ במיל' טל בראון , ט' בשבט תש"פ

דעות אבו מאזן
אבו מאזן
ערוץ 7

התנגדותו הנחרצת של אבו מאזן לתכנית המאה, עוד בטרם פורסמה ובוודאי לאחר מכן, אינה מפתיעה כלל ועיקר.

אגדיל ואומר שאילו הייתה מוסכמת על ידי ה"ראיס" וכל חבר מרעיו לליגה הערבית, שלהם מסורת אמירת לאוים (לא, לא, לא), הייתה זו יכולה להיקרא: "הפתעת המאה". כדי להבין את שורשי הסירוב הערבי- פלסטיני, אציין בפשטות ובקצרה כמה נקודות למחשבה:

כל מי שמצוי בנבכי השפה הערבית יודע כי בלקסיקון הערבי אין זכר למילה: "פשרה". מילה זו פשוט לא קיימת, על כן אינה מצויה בתודעה ו"האקדמיה ללשון הערבית" כנראה לא תאמצה בקרוב.

כל מי שבקיא בעיקרי האסלאם יודע שהעולם נחלק לשניים, החלק בו שולט האסלאם (דאר אל-אסלאם) והחלק בו האסלאם נלחם בכופרים (דאר אל-חרב). על פי האסלאם לא יתכן מצב בו אדמה, שנחשבה כערבית ובשליטת מוסלמים, תהיה תחת "כיבוש" של כופרים ובוודאי לא יהודים, שמעמדם במקרה הטוב הוא של בני חסות (ד'ימי) החייבים במס גולגולת (ג'יזיה) וחלות עליהם הגבלות והשפלות לרוב.

כל מי שמכיר את הלך הרוח של המנהיגים הערבים הפלסטינים והקשיב להם באמת ובתמים, יודע ומבין כי אין מנהיג אחד שיסכים לקבל פחות מ-100% מהדרישות הערביות (שטחים, פליטים ועוד) תמורת שלום אמת. קרי: תום הסכסוך, קץ לכל התביעות וחיים בשלום לצד מדינת ישראל, בהכרה שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית, המהווה בית לאומי לעם היהודי.

אף מנהיג ערבי לא רוצה להיזכר בקרב בני עמו ובהיסטוריה הערבית - מוסלמית כמי שנכנע (כפי שנתפס הדבר בקרב הערבים) או וויתר (בניסוח מעודן ליהודים) על דרישה, אדמה או חו"ח כבוד ערבי, לטובת כופרים ככלל ויהודים בפרט, הנתפסים כ"צלבנים" בעת הנוכחית ועל כן זמנם קצוב מלכתחילה.

כראיה, דר' אבו מאזן "המומחה לשואה", בעידנא דריתחא, משחרר את חרצובות לשונו הארסית וטורח מידי פעם גם להזכיר לערבים כי על היהודים (אם הם בכלל יהודים) לחזור לארצות מוצאם וכיוב'.

לסיכום, שורשי הסכסוך דתיים ולא טריטוריאליים במהותם. על כן אין מניעה להחיל ריבונות ישראלית על שטחים בבקעת הירדן, בשומרון וביהודה (שמות המזכירים מקורות יהודים, להבדיל מ"מחוז דמשק" כבימי העות'מאניים ו"פלשתינה" ו"איליה קפיטולינה" בימי הרומאים) בהם ישנה התיישבות יהודית מבורכת, המחדשת ימינו כקדם, שהרי "לא ארץ נָכריה לקחנו ולא ברכוש נָכרים מָשָלְנו כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה: ואנחנו כאשר הייתה לנו עת השיבונו את נחלת אבותינו" (ספר מקבים א, פרק טו, פסוק לג).