הבחירות - זכות שהיא חובה  

הרב דניאל שילה , י"ח בשבט תש"פ

על פי מקורות תורניים, בהלכה ובאגדה, לאורך דורות, מתקיימת מצוות יישוב ארץ ישראל בשלימותה, אך ורק בריבונות יהודית עליה.

הנה אחד: הרב סולובייצ'יק זצ"ל, חמש דרשות עמ' 88 "רמב"ן כבר ניסח את האמת, שריבונות מדינית בארץ ישראל היא מיסודות של ירושה וישיבה. "שנצטווינו לרשת את הארץ ... ואל  נעזבנה ביד זולתנו מן האומות, או לשממה. אי אפשר לפרש אחרת את דברי רמב"ן".

קיומה של ריבונות זו מצריך כינון שלטון יהודי  בארץ ישראל. הדרך האפשרית לכך בימנו, היא על ידי בחירות. זה תפקידן, לבחור בית מחוקקים, אשר ינהיג את המדינה בדרך הנכונה, ויקים בה ממשלה ראויה ככל הניתן. כשם שמצוות יישוב הארץ מחייבת, כך גם מיסוד הריבונות עליה מחייב כל אחד להשתתף בה ולפעול למענה. השתתפות מועטה בבחירות, פוגעת בריבונות ומזלזלת במצוות יישוב ארץ ישראל.

חובתו של הבוחר

מה חובת המשתתף בבחירות, האם הוא בא לנהל באמצעות נציגיו, משא ומתן על חלוקת שלל, או שהוא לוקח חלק בדיון על הדרך הצודקת להנהגת הציבור?

כך נכתב בחושן משפט: כל צרכי צבור שאינן יכולין להשוות עצמן, יש להושיב כל בעלי בתים הנותנים מס  ויקבלו עליהם שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים,  וילכו אחר הרוב.  והמסרב מלומר דעתו על פי החרם, בטלה דעתו ואזלינן בתר רוב הנשארים האומרים דעתן.

הנאספים כאן מחוייבים לפעול כשופטים מושבעים, ולא כמחלקי שלל.

הבאים לקלפי לא נקראים לדון את חברי הכנסת, אלא את  המדינה ויושביה. לפיכך עליהם לבחור את המתאימים ביותר להנהגתה  . כשם שהשופט מקבל את הכרעתו לא על פי רגשות של כעס או הכרת טובה, כן גם הבוחר.  

כך לימדונו חכמינו: "לא תכירו פנים במשפט, זה הממונה להושיב דיינים. שמא תאמר איש פלוני נאה, אושיבנו דיין. איש פלוני גיבור, אושיבנו דיין. איש פלוני קרובי אושיבנו דיין. איש פלוני הלווני ממון, אושיבנו דיין ספרי דברים   פיסקא יז.

כותב "ערוך השולחן" חושן משפט סימן ט:  ולאו דווקא דיין אסור בקבלת שוחד אלא אפילו כל הממונים וכל העוסקים בצרכי ציבור אף שאין דיניהם דין תורה ואסורים להטות הענין בשביל אהבה או שנאה וכ"ש ע"י לקיחת שוחד ולאו דווקא שוחד ממון אסור אלא אפילו שוחד  

ומוסיף בסעיף יב: יש דבר שנוהגין העולם כהיתר והוא איסור גדול, איסור שיש בזה קבלת שוחד והכשלת הרבים ומחלוקת וחלול שם שמים שאין קץ להעונש. והוא, שכאשר נצרך לברור למנהיג באיזה ענין מענייני העיר ע"פ רשיון המלוכה, משתדלים להעמיד מקרוביהם או מאוהביהם. או מחמת שנאה להאחר,  ואף שיודעים בעצמם שהאיש שרוצים בו אינו הגון לכך כמו האחר. ומשתדלים להרבות דיעות על מי שרוצים  .... ומפתים לההמון. אמנם לפני יודע תעלומות גלוי שיש לו פנייה בזה, ומכשילים את העיר ורבים חללים הפילה עניינים כאלה. ולכן צריך האדם ליזהר בזה מאד מאד".  

הבוחר הניצב בקלפי, איננו עומד שם כצרכן הבוחר  מוצר ממדף כאוות נפשו, אלא כשופט הדן את הציבור. ועוד: הצו של "לא תעמוד על דם רעך" חל על כל מצוקה שאליה  הריע נקלע, ולא רק לסכנת נפשות. אם קיימת סכנה לעלייתו של שלטון שיעשה כמעשה אוסלו או כמעשה גוש קטיף, יש לבוא ולהצביע לסיכול סכנה כזו.

השותפים

 שאלת הראויים להיות שותפים לדבר מצווה כזה, כבר נידונה בדורות קודמים. בתחילת מסכת בבא בתרא, מסופר על ההצעה שהוצעה להורדוס, לבנות מחדש את בית המקדש, ככפרה על עוונותיו. הגמרא שואלת כיצד הוצעה  הצעה  זו לרשע זה . שתי תשובות נתנו. האחת, שהורדוס היה עבד חייב במצוות שלא הזמן גרמן. ואם יש באפשרותו, הרי הוא חייב בבנין בית המקדש.

רשעותו אינה פוטרת אותו משום מצוה. השנייה, שבנין בית המקדש הוא משימה   שרק מלכות יכולה לעמוד בה. כאשר אין ברירה, משתפים גם את הבלתי ראוי ולא מוותרים על המשימה. כך נהגו חכמי בית שני עוד קודם.   במקדש שמשו כוהנים גדולים בורים שקנו את הכהונה בכסף. מה עשו חכמים? הם לא החרימו את עבודת המקדש, אלא השפיעו על הכהן הירוד לעשותה כהלכה. כך מובא במסכת יומא, ואנו מזכירים זאת בסדר העבודה ביום הכפורים. מהיכן למדו? עוד מן המשכן. כך   ספר שמואל :

  א) וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִן־הָרָמָתַ֛יִם צוֹפִ֖ים מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וּשְׁמ֡וֹ אֶ֠לְקָנָה בֶּן־יְרֹחָ֧ם בֶּן־אֱלִיה֛וּא בֶּן־ תֹּ֥חוּ בֶן־צ֖וּף אֶפְרָתִֽי 

(ג) וְעָלָה֩ הָאִ֨ישׁ הַה֤וּא מֵֽעִירוֹ֙ מִיָּמִ֣ים׀ יָמִ֔ימָה לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֧ת וְלִזְבֹּ֛חַ לַיקֹוָ֥ק צְבָא֖וֹת בְּשִׁלֹ֑ה וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־עֵלִ֗י חָפְנִי֙ וּפִ֣נְחָ֔ס כֹּהֲנִ֖ים לַיקֹוָֽק:

אברבנאל שואל: הלוא עוד לא נאמר לנו כלל שעלי הוא הכהן הגדול במשכן, מדוע הוזכרו כאן שני בניו? וזו תשובתו:  "ואמרו ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה', הוא להגיד שעם היות שחפני ופנחס שני בני עלי היו במקדש, והיו לוקחים הזבח בחזקה ושוכבים את הנשים כמו שיזכור אחר זה, הנה עם כל זה לא נמנע אלקנה מבוא שמה שנה בשנה להשתחוות ולזבוח, כי חשש לעבודת האל יתברך ולא חשש לרשעת הכהנים, לגודל צדקתו".  יכול היה להסתייג ולחשוב שאין לבוא אל המשכן כשהמשרתים בו הם מושחתים ביותר. אך הצדיק דבק במטרה, ומתעלם מצחנת הסביבה.

אנו אומרים יום יום בתפילה, וְכָר֨וֹת עִמּ֜וֹ הַבְּרִ֗ית לָתֵ֡ת אֶת־אֶרֶץ֩ הַכְּנַעֲנִ֨י הַחִתִּ֜י הָאֱמֹרִ֧י וְהַפְּרִזִּ֛י וְהַיְבוּסִ֥י וְהַגִּרְגָּשִׁ֖י לָתֵ֣ת לְזַרְע֑וֹ וַתָּ֙קֶם֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ כִּ֥י צַדִּ֖יק אָֽתָּה:  מתוך ספר נחמיה.

המילים האחרונות קשות. המלה "ברית" מבטאת את דרך ההתחייבות החזקה ביותר בין שניים. מדוע קיומה על ידי השם מנומק  ב"כי צדיק אתה"?.

בסידור "אוצר התפילות", מובא הפירוש "עיון תפילה". הוא נזקק לשאלה זו ומשיב, כי על פי מקורות שונים בחז"ל, לא היו ישראל ראויים להיגאל ממצרים ולבוא לארץ, בהיותם חסרי זכויות ואף נגועים בעבירות.

הקב"ה יכול היה להתנער מהבטחתו, אך בכל זאת קיים אותה "כי צדיק אתה". הצדיק הינו "ממוקד מטרה" וגם כשיש לו עילה - לא יסור ממטרתו.  כעס או מורת רוח אינם יכולים לשחרר מחובת כינון ממשלה ראויה ככל הניתן. "הטהרנים"  ו"יפי הנפש"  אינם פטורים  מחובה זו.

וכבר המשלתי בזמנו למונית ואוטובוס. במונית אתה בוחר את הנוסעים אתך, ואפשר גם את הנהג. היא גם מביאה אותך אל פתח היעד. באוטובוס אינך בוחר את הנוסעים אתך והוא אינו מביא אותך ליעד ממש. אתה נוסע בזה המוביל אותך הכי קרוב למבוקש. כך גם במפלגה. צאו בהמוניכם להצביע.