לפגוש את ה' פנים אל פנים

הרב נעם ולדמן , י"ט בשבט תש"פ


בשבת נקרא את פרשת יתרו, קבלת התורה שעם ישראל זוכה לה לאחר יציאת מצרים. כהקדמה למתן תורה הקב"ה אומר למשה לבאר את מטרתה של קבלת התורה לבני ישראל. "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל". כלומר, כל המטרה של קבלת התורה היא ליצור בעולם עם שלם שמקיים את דבר ה', ממלכת כהנים וגוי קדוש.

משה רבינו מגיע וקורא לזקני העם ושם לפניהם את הדברים אשר ציווה ה'. ועם ישראל מקבל את הדברים: "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה". קבלה מוחלטת, בנאמנות מוחלטת – ומשה משיב את דברי העם אל ה'. לאחר מכן אומר הקב"ה למשה : "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עימך וגם בך יאמינו לעולם". הקב"ה אומר למשה כיצד תהיה ההתגלות "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן" למה בעב הענן? "בעבור ישמע העם בדברי עימך" דהיינו הקב"ה מדבר עם משה והעם שומע את הדיבור למשה. בכדי ליצור את האמונה לא רק בקב"ה אלא גם בנבואת משה. ואז חוזרת התורה ואומרת: "ויגד משה את דברי העם אל ה'". אלו דברים משיב משה? הרי את תשובת העם "כל אשר דבר ה' נעשה" כבר השיב לה'!

אומר רש"י שמשה אמר לקב"ה: "תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך. אינו דומה השומע מפי השליח לשומע מפי המלך. רצוננו לראות את מלכנו". דהיינו, עם ישראל אינו רוצה שמשה יהיה אמצעי בינם לבין הקב"ה אלא הם מעוניינים לשמוע מהקב"ה בעצמו, "רצוננו לראות את מלכנו". ואומר הקב"ה למשה: "לך אל העם וקידשתם היום ומחר וכיבסו שמלותם ויהיו נכונים ליום השלישי, כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני". כלומר הקב"ה מקבל את בקשת העם ועל כן צריכים הם להתכונן להתגלות האלוקית הזו.

דבר זה הוא פלא גדול שבמעמד הר סיני שומע עם ישראל את הדיבור האלוקי פנים אל פנים. במדרש ישנם שני שיטות בעניין התגלות ה' אל העם. שיטה אחת סוברת שרק את שתי הדיברות הראשונות, "אנוכי" ו"לא יהיה לך", שמעו פנים אל פנים, ושיטה שניה סוברת שאת כל עשרת הדיברות שמע העם פנים אל פנים. רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי, במאמר ראשון אות פ"ח, מבאר מדוע כל כך חשוב שאת עשרת הדברות ישמע העם ישירות מהקב"ה: "והנה שמע העם דיבור אלוקי מפורש בעשרת הדיברות שהן אימות המצוות ושורשיהן". בכדי שהתורה תחדור ללבבות של העם יש חשיבות לשמיעת הדיבור האלוקי פנים אל פנים ועשרת הדיברות, שורשי התורה, מקפלות בתוכן את כל התורה כולה וחוקקות את התורה בליבם של ישראל.

בסוף הפרשה אנו רואים שעם ישראל לא עומד במעמד הזה ולא מצליח לספוג את הקולות האלוקיים והעם פונה למשה ומבקש: "דבר אתה עימנו ונשמעה ועל ידבר עימנו אלוקים פן נמות". עם ישראל חוזר בו מבקשתו לראות את המלך כיוון שהוא מרגיש שזה למעלה ממדרגתו. התוצאה של כך היא שדברי התורה אינם חקוקים בלב בצורה עמוקה, ואז יש מקום לחטא. אבל לעתיד לבא אומר ירמיה הנביא שתחזור התורה להיות חקוקה בליבנו: "ונתתי תורתי בקרבם ועל ליבם אכתבנה". כמו שהיה בתחילת הפרשה כאשר הקב"ה דיבר עם בני ישראל פנים אל פנים.