החלת הריבונות על הארץ מחייבת אמונה באל אחד

הכרת האלוהים באה מתוך אמונה שיש אלוהים. זו תחושה פנימית הנוצרת בנפש האדם הבוחן ומתבונן במסע חייו בתוכו ומחוצה לו.

הרב אפרים זלמנוביץ' , כ"ה בשבט תש"פ

מדינת ישראל הכריזה על עצמה "מדינה יהודית ודמוקרטית" ותובעת מאומות העולם להכיר בזכותה ההיסטורית לרשת את ארץ ישראל.

יותר ממחצית אוכלוסיית העולם מאמינים באל אחד. לומדים את ספר הספרים. מבינים היטב מה משמעות הקושאן על ארץ הקודש החתום בו; על פי תורת ישראל ארץ הקודש שייכת לבני העם היהודי. מי שאינו מאמין באל אחד ובתורת משה, מאבד זכותו לרשת את הארץ. לנו היא ירושה מאבותינו. אם נשכיל ללכת בדרכו של אברהם אבינו ולהעניק למדינת ישראל תעודת זהות יהודית, נזכה לראות עוד ועוד אומות ומדינות המכירות באלוהי ישראל ובזכותנו ההיסטורית להחיל את הריבונות על הארץ.

בברית בין הבתרים ה' הופיע לאברהם אבינו במחזה (בראשית ט"ו) "וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י ה' אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵאתִ֙יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ... בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת ה' אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת: אֶת־הַקֵּינִי֙ וְאֶת־הַקְּנִזִּ֔י וְאֵת הַקַּדְמֹנִֽי: וְאֶת־הַחִתִּ֥י וְאֶת־הַפְּרִזִּ֖י וְאֶת־הָרְפָאִֽים: וְאֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֔י וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֖י וְאֶת־הַיְבוּסִֽי".

אברהם אבינו חי לפני כשלושת אלפים שנה. שואל את האלוהים: במה אדע כי אירשנה"? – והתשובה (ויקרא כ') "וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹא־תָקִ֤יא אֶתְכֶם֙ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֜י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֛ם שָׁ֖מָּה לָשֶׁ֥בֶת בָּֽהּ: וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ בְּחֻקֹּ֣ת הַגּ֔וֹי אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֤י אֶת־כָּל־אֵ֙לֶּה֙ עָשׂ֔וּ וָאָקֻ֖ץ בָּֽם: וָאֹמַ֣ר לָכֶ֗ם אַתֶּם֘ תִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־אַדְמָתָם֒ וַאֲנִ֞י אֶתְּנֶ֤נָּה לָכֶם֙ לָרֶ֣שֶׁת אֹתָ֔הּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֲנִי֙ ה' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי אֶתְכֶ֖ם מִן־הָֽעַמִּֽים".

הרמב"ם (ע"ז א' ג') מתאר איך אברהם אבינו גילה את בורא העולם. משחר ילדותו הוא התבונן ביקום ובשגרת חייהם של בני האדם עד שזכה לגלות את ה'.  הראב"ד מספר על אגדה שכבר בגיל שלוש החל את ההתבוננות הזו והחיפוש אחר אלוהיו. הרמב"ם סבור שבגיל ארבעים ידע את האלוהים ככתוב והאמין בה'.

"התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן ולחשב ביום ובלילה, והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, לפי שאי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר .... ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מדעתו הנכונה. וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל... ויקרא שם בשם ה' אל עולם.. והיה מודיע לכל אחד ואחד לפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת".

אברהם אבינו היה הראשון שמשכלו ומדעתו זכה להכיר את בוראו. הוא בחן את המציאות והבחין שעולם כמנהגו נוהג על פי חוקי הטבע. חוקי הטבע אינם טועים. אינם סוטים ממסלולם כמלוא הנימה. גם האדם הראשון נוצר מושלם בכל המעלות. נברא בצלמו וכדמותו של בורא העולם. עפר מן האדמה ובאפיו נפח ה'  נשמת חיים. הונח לחיות על האדמה, חיים של גן עדן לנצח. אלא מאי? ביקש הקב"ה לראות את הבן אדם מקבל החלטותיו מבחירה חופשית משכלו ומדעתו.

דא עקא, הבחירה החופשית הפכה לרועץ. היא מקשה על האדם לקבל החלטות נכונות. פעמים שהבן אדם טועה. טעויות מכלות כל חלקה טובה. הן גוררות פגיעה חמורה בחוקי הטבע. לדוגמא; ה' ציווה לאדם לבל יאכל מעץ הדעת. הוא בניגוד לצו האלוהי הוא אוכל ממנו ומיד נוצר מלאך המוות.

קודם החטא הקדמון האדם חי בגן עדן בו הרע היה ברור והטוב היה ברור. אפס טעויות. אחרי החטא גבולות הטוב והרע טושטשו וזה הביא את האדם לקבל החלטות שגויות. התוצאה רעה לאדם ורעה לעולם. יען כי כל  פעולה הנוגדת את האמור בתורה הקדושה, גורמת לסטייה אומללה מחוקי הטבע ופוגעת ויוצרת אנדרלמוסיה. בלאגן. מהומה. אי סדר (רש"י פ' נח).

האמורא רבי יצחק מתאר במשל את התגלות הבורא ית"ש לאברהם אבינו, אותו הוא מתאר כבן אדם המשוטט לו בעולם ורואה "בירה אחת דולקת! תאמר שבירה זו בלא מנהיג?! – הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו: אני הוא בעל הבירה!".

והנמשל: אברהם אבינו משוטט בשכלו ובדעתו מתבונן ביקום ולומד. שואל את עצמו: היעלה בדעתך שעולמנו מתנהל בעצמו ללא מנהיג?! הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: אני הוא בעל העולם. אני, המנהיג של העולם מורה לך: "לך לך מארצך וממולדתך". לך תחפש אותי בכל מקום ותגלה לעולם הימצאותי והדרך בה אני מנהל את העולם, כמאמר הזוהר "לית אתר פנוי מיניה". "טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם" (בר"ר בראשית י"ב א'). הפץ את האמונה באל אחד. חנך לאורח חיים התואם את חוקי הטבע. הבא את השלום והשלמות.

הנצי"ב בפרשת דור הפלגה מבאר שאברהם אבינו זכה והתעלה לבחינה של השגחה פרטית. הקב"ה בכבודו ובעצמו משגיח על המאמין. בשעה שנמרוד הרשע הפיל את אברהם אבינו לתוך כבשן האש להכחיש אמונתו באל אחד. הצילו הקב"ה בכבודו ובעצמו. סירב לבקשת המלאך גבריאל שביקש לבצע פעולה זו (פסחים קי"ח). אמר הקב"ה אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית י"ח י"ט).

לפיכך המקבל עליו את האמונה באל אחד הרי הוא מבני בניו של אברהם. "כל מי שיתגייר עד סוף כל הדורות וכל מי שמייחד שמו של הקב"ה ככתוב בתורה הרי הוא תלמידו של אברהם אבינו ע"ה" (שו"ת הרמב"ם סי' רצ"ג). כן הדין עם כל המתנהל על פי מידותיו של הקדוש ברוך הוא, בבחינת מה הוא רחום אף אתה רחום וחנון. צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ" (דברים ט"ז כ').

לדעת הספורנו (ויקרא י"ג מ"ז) השגחה פרטית היא הארת פנים של הבורא. השגחה כללית היא הסתר פנים של הבורא. החינוך (מצוה קסט)  על בעלי החיים יש השגחה כללית ורק על האדם יש השגחה פרטית. אדם החי ללא תורה ודרך ארץ חי בהשגחה כללית, חוקי הטבע שולטים בו מידיעה כללית, כפי שהיה עד דורו של אברהם. אברהם זכה להשגחה פרטית. משכלו ודעתו ידע את האלוהים וחי על פי מצוותיו עוד קודם לקבלת התורה בהר סיני. הוא כופר בחיים המנוהלים על בסיס כוחי ועוצם ידי. בשכל וברגש ידע אברהם וחש בקרבו שהכל מן משמים.

הנצי"ב מבאר (בראשית י"א ה') את המשל של האמורא רבי יצחק: אברהם אבינו רואה בית דולק ואין מכבה את השריפה. ותמה: מי אמור לכבות את השריפות ולכלות כל מרעין בישין מהעולם הזה?! אאע"ה הבין שעבודת האלילים בהם האמינו בני דורו איננה אלא אחיזת עיניים. חקר ודרש עד שנגלה לו אלוהיו ואמר לו: אני בראתי את העולם על פי התורה, אותה נתתי לבני ישראל במעמד הר סיני כדי שילמדוה ויפיצוה בכל עולם. קודשא חזי באורייתא וברא עלמא (זוהר).

כשהעולם כמנהגו נוהג, הכל פשוט. חוקי הטבע פועלים בהשגחה כללית. הרגל נעשה טבע. אין שאלות. אברהם אבינו למד שפעמים מהלך טבעי יוצא מפרופורציה. זה הזמן לשאול שאלות. לחפש ולחטט ביקום בתקווה למצוא את האלוקים. אברהם אבינו ראה את יד ה' בהיסטוריה. שמר מצוות קודם לקבלת התורה בהר סיני. וזכה גם בהשגחה פרטית (הנצי"ב). "ה' יִשְׁמָרְךָ֥ מִכָּל רָ֑ע יִ֝שְׁמֹ֗ר אֶת־נַפְשֶֽׁךָ: ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ֥ וּבוֹאֶ֑ךָ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד עוֹלָֽם" (תהילים קכ"א). כמו הצל המלווה את האדם, כן השכינה מלווה אותך בכל תנועותיך ופועלך.

השפת אמת (פ' לך לך) מבאר את המדרש המתאר  "הבירה דולקת" על פי הכתוב "כי דלקת אחרי" (בראשית ל"א ל"ו). דולקת. דלגת אחרי. חיפשת אותי.            רדפת אחרי. אברהם רודף אחרי האמת להשיגו. מתבונן בשפע שמשפיע האל על האדם, ממש גן עדן ורואה את יד ה' בהיסטוריה. מתוך הטוב מציץ אלינו בעל הבירה. לו רק נשכיל להתבונן בשפע הברכה המושפע עלינו יום יום שעה שעה,  נזכה לחזות את יד ההשגחה הפרטית. מעומק ההוויה נחזה במראה האלוקים.

הכרת האלוהים באה מתוך אמונה שיש אלוהים. זו תחושה פנימית הנוצרת בנפש האדם הבוחן ומתבונן במסע חייו בתוכו ומחוצה לו. יום יום מוטלת עליו המשימה לחפש את האמת. האמת הפנימית בנפש יהודי הומיה והאמת בסביבתו הקרובה

מתמידה בתפקידה למצוא את האמת ביקום. רבי נחמן מברסלב ראה במאמין המתבונן בכוח המדמה יכולת להעפיל אל עבר החזון הנבואי. אם חזה באמונת אומן אפשר שהוא או זרעו יחזה את העתיד, כאמור "ומבשרי אחזה אלוה" לגלות את הרוח בחומר. להבחין ברוח האלוהים יוצר החומר והמפעילו בעולם החומר.

ככל שהידע המדעי יקדם את העידן הטכנולוגי וישכלל את כלי התקשורת כן יזכה האדם להבין ברמה של ידיעה ברורה ותחושה ממשית, שהאל מנהיג את העולם. ה' אחד ושמו אחד. כל מפעלות ה' ממוקדות מטרה; להביא את האדם להכיר את בוראו ולקיים מצוותיו מרצונו ומדעתו. באותו היום "מלאה הארץ דעה את ה'" (ישעיה י"א ט')  וכל האומות יבינו שארץ הקודש שייך לעם הקודש.

החתם סופר (לך לך) מבאר "מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך" (תהילים ל"א כ') עתיד הקב"ה להעניק לזרעו של אברהם אבינו את ארץ ישראל, בזכות קיום הצו האלוקי "לך לך מארצך" אל הארץ אשר זרעך אחריך יקים שם מדינה לתפארת.