אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ

הרב דוד פיאלקוף , כ"ה בשבט תש"פ

יהדות פסל הרמב"ם, קורדובה
פסל הרמב"ם, קורדובה
צילום: הרמב''ם היומי

בפסוק זה בחר הרמב"ם לעטר את ראש ספר משפטים שאותו התחילו ללמוד לפני כשבועיים אלפי הלומדים במסגרת מחזור הלימוד התלת-שנתי של הרמב"ם היומי.

פסוק זה יכול להתפרש בשני אופנים שונים:

כאשר אני לומד את מצוות התורה ואני נוכח לדעת עד כמה הם משפטי צדק ויושר, הדבר גורם לי להודות לך בלב ישר ובאופן אמיתי.

אני מודה לך על כך שלימוד משפטי צדקך מיישר את לבבי ומוליכני בדרך האמת והיושר.

שני הפירושים הללו אינם סותרים זה את זה אלא משלימים זה את זה, והם יכולים להנחות אותנו לאופן שבו נכוון עצמנו בעת שנאזין בקריאת התורה למצוות הרבות המופיעות בפרשת משפטים.

כך למשל אנו יכולים להתבונן בדינים שבפרשת משפטים ולהשוותם למערכות החוקים שנהגו בעולם העתיק, ולראות לא רק את הפער המוסרי הגדול בין חוקים אלו לבין חוקי התורה הקדושה ("משפטי צדקך"), אלא גם כיצד דיני התורה רוממו את ישראל מעל לנורמות המוסריות שהיו נפוצות בעבר ופעלו ליישר את לבבם ("אודך בישר לבב").

הגילוי והחשיפה של משפטי הצדק של התורה ויישור הלב שבא על ידיהם אינם אירוע חד-פעמי אשר הסתיים עם קבלת התורה שבכתב. הפועל 'למד' נזכר בפסוק בצורת הווה "בְּלָמְדִי" – לימוד התורה שבעל פה נמשך ומתפתח בכל עת, ונדרש מאיתנו להיות בתנועה מתמדת כפולה: מצד אחד ללמוד את התורה באופן פעיל שבו אנו שותפים ליצירה ולהתחדשות של משפטי הצדק של התורה, ומצד שני לכוון את עצמנו להיות נפעלים ומושפעים על ידי לימוד דברי התורה באופן שתיטיב אותנו ותיישר את לבבנו.

עיון בהלכותיו של הרמב"ם בארבעת ספרי 'חושן משפט' שלו (נזקים, קניין, משפטים ושופטים) יכול להוביל אותנו לדרך נוספת שבה ניתן לדרוש את הפסוק ואת הפועל "אוֹדְךָ" שנזכר בראשו. מלבד ההבנה הפשוטה של פועל זה במשמעות של אמירת תודה ניתן לטעום משמעות נוספת הגלומה במילה זו מלשון מודה על האמת. לפי זה נדרוש את הפסוק כך: לימוד משפטי צדקך צריך להיעשות מתוך הודאה והכרה בחשיבות של ישרת הלב שלנו המדריכה ומכוונת אותנו כיצד ללמוד את משפטי התורה.

כך למשל בהלכות שלוחין ושותפין (ז,ה) הרמב"ם אינו מהסס לחלוק על הוראת רבותיו בנוגע לאופן חלוקת הממון בין שותפים במקרה מסוים (אף שהוא מודה שדבריהם "דברי טעם הם"), זאת בנימוק שדרכם יכולה להביא לאופן חלוקה שאיננו הגיוני ולמצב "שאין הדעת סובלת". במקום זאת הוא מציע מדעתו ("יראה לי") דרך אחרת שבה "יצא הדין בקו הצדק".

במקום אחר, בסוף הלכות עבדים (ט,ח), מציג הרמב"ם את דין התורה שמותר לעבוד בעבד כנעני בפרך אך מיד מוסיף שאף על פי שהדין כך, "מידת חסידות ודרכי החכמה" לא לנהוג באופן זה, והוא מאריך לפרט מהו האופן הראוי לדעתו שבו יש להתייחס לעבדים. דברי הרמב"ם מבוססים אמנם על הנהגותיהם של החכמים הראשונים ועל מקורות הפזורים בדברי חז"ל, אך יחד עם זאת ברור כי עצם בחירת המקורות הללו וצירופם יחד נובעים מתוך יושר לבבו של הרמב"ם, וכפי שכותב הכסף משנה שדברים אלו של הרמב"ם "הם דברי רבינו ראויים אליו".

בימינו, דינים רבים הנזכרים בפרשת משפטים, כמו גם הרבה מההלכות המפורטות בספרי המשפט של הרמב"ם, אינם יכולים להיות מיושמים בפועל – זאת מסיבות רבות ומגוונות. יחד עם זאת, לימוד הלכות אלו מתוך ההתבוננות שהוצעה כאן יכולה להפוך אותן לרלוונטיות גם בימינו.