השלמות והראוי לתיקון

הרב יהושע מרדכי שמידט , ב' באדר תש"פ

יהדות הרב יהושע שמידט
הרב יהושע שמידט
צילום: ללא קרדיט

אחת הסוגיות הגדולות המעסיקות כל הורה, מחנך ומנהל מוסד חינוכי, היא סוגית קבלת התלמידים למוסדות החינוך: מי מקבלים ואת מי אין מקבלים, וכיצד בעץונים ישיבה או אולפנה בצורה כזו שיהיה לה קיום?

אין ספק שלבחור או בחורה "מוצלחים" קל להם יותר להתקבל למוסדות החינוך, אך הבעיה מתחילה כאשר הבחור או הבחורה לכאורה פחות "מוצלחים" על פי דרישות המוסד.

בסוגיה זו כבר התלבטו גדולי התנאים וראינו בזה כמה שיטות שכל אחת שונה מהשנייה, האם מכניסים את כולם לבית המדרש. על הפסוק בעניין הארון נאמר "מבית ומחוץ תצפנו". על כך דורשת הגמרא ביומא דף ע"ב עמ' ב': "אמר רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם", ז"א תלמיד חכם שאינו מתוקן במידותיו אינו תלמיד חכם.

עקרון זה של רבא שהיה אמורא כבר יושם על ידי הנשיא רבן גמליאל שהיה תנא, שלא נתן לכל תלמיד להיכנס לבית המדרש ללמוד, אך כאשר הועבר רבן גמליאל מנשיאותו ונכנס רבי אלעזר בן עזריה להיות נשיא-אזי סלק את שומר הפתח שלא נתן לכולם להיכנס. מעניין מי היה השומר וכיצד ידע על ידי הסתכלות מי ראוי שייכנס לבית המדרש ומי לאו? אך כאמור, רבי אלעזר בן עזריה שינה את הנוהל ונתן לכולם להיכנס.

גמרא זו מופיעה בברכות דף כ"ח עמ' א' והסימן לזכור את הדף הוא כניסה חופשית. הגמרא מספרת שם שכאשר ראה רבן גמליאל את הזרם הגדול של התווספות מאות הספסלים הייתה לו חלישות שחשש שמא מנע תורה מישראל שבגללו מאות ואלפי שלא התקבלו לישיבתו לא למדו תורה.

אמנם הראו לרבן גמליאל בחלום שהוא צדק בגישתו החינוכית אבל אומרת הגמרא שכל מטרת החלום הייתה להרגיע את רבן גמליאל, ולא שהחלום אמת.

בספר "שיעורי דעת": חז"ל, כאמור, נתנו לנו את הארון לדוגמא של שלימות התלמיד חכם שתוכו כברו. אבל אם נתבונן בארון נראה שהוא מורכב משלושה חלקים של ארונות זהב בחוץ, זהב בפנים ובאמצע ארון של עץ. לכאורה, הדוגמא של הארון, של התלמיד חכם תוכו כברו אינה טובה, שהרי לא הכל זהב, יש עץ באמצע. אלא שכאן צריך להבין נקודה מאוד יסודית שעליה דיבר בפירושו לגמרא מרן הראי"ה זצ"ל. אין תלמיד שלם בעולם הזה. מי ששלם-ממילא סיים את תיקונו בעולם הזה, וממשיך הלאה.

הזהב מבטא את שלמות המידות והחכמה, העץ מבטא את העובדה שאף אדם לא שלם, ואפשר לומר יותר שהעץ זהו היצר הרע, הכוחות הפחות טובים באדם, וכאן נשאלת השאלה מה עושה כל אדם עם אותם כוחות, אדם מבוגר השולט בעצמו לוקח את אותם כוחות: או שמדכא אותם ועוצר אותם או שלוקח אותם והופך אותם לטוב ועל ידם מגיע רחוק יותר. בחסידות זה נקרא: "אתכפיא" ו"איתהפכא".

כך נראה לי הקטן לומר שמוסד מצליח זה מוסד שלוקח את התלמיד, מעצים את הכוחות החיוביים שבו ואת הכוחות האחרים מנתב למקומות חיוביים, הצלחה של מוסד היא לקדם את התלמידים ואין ספק שכדי לעשות זאת צריך לעסוק יותר בחינוך, שיחות אישיות ושהמחנך ישקיע יותר שעות במחונך. ייתכן שבמוסד שילך בדרך זו מבחני המיצ"ב והציונים ירדו, אבל ייצאו תלמידים בריאים בנפשם ופחות בחורים ינשרו ויעברו ממוסד למוסד.

חשוב לזכור- אין ילד רע, כל ילד ותלמיד הוא עולם ומלואו, גם מי שתוכו כברו שיש בו הרבה זהב יש בו גם עץ. כל תלמיד מורכב מזהב ועץ, השאלה היא איך מעצימים את הכוחות.

גם שיטתו של רבן גמליאל יש בה מקום כי כדי לקדם תלמידים: צריך מוסד טוב עם תלמידים טובים שמסוגל לקלוט תלמידים פחות טובים כמו בערי הלויים אבל, כאמור, המוסד צריך בתלמידים ולהגביר את הזהב.