מכתב התודה של שרון

זר פרחים ענק היה צריך ראש הממשלה אריאל שרון לשלוח ליוסי ביילין, ואם אפשר להוסיף לו עוגת מרציפן עם ציור ורדרד של יונת שלום כשמכתב תודה משתלשל מצווארה.

שמעון כהן , י' בחשון תשס"ד

שמעון כהן
שמעון כהן
צילום: עצמי
זר פרחים ענק היה צריך ראש הממשלה אריאל שרון לשלוח ליוסי ביילין, ואם אפשר להוסיף לו עוגת מרציפן עם ציור ורדרד של יונת שלום כשמכתב תודה משתלשל מצווארה.

לא, זה לא שביילין הוריד חלילה את שרון מרשימת המוגדרים בעיניו "הישראלי המכוער". גם לא מדובר בהחלטה חשאית של ביילין לראות במר שרון נציגו הנבחר והלגיטימי של העם היושב בציון. אפילו לא מדובר בהזמנה של ביילין את שרון לסיבוב במוקטעה. העניין הוא אחר לגמרי.

עד שלא פרצה לתודעתנו מחתרת ז'נבה, היה מתעורר ראש הממשלה בחוות השקמים, ועוד בטרם פנה ללטף את אותו שור לבנבן מופלא הגדל בחוותו ומועמד לתואר אצילות, כבר היו משתקעות מחשבותיו באוייביו ובצריו הקמים לו מכל עבר.

ראש ממשלתנו היה פותח את הרדיו ומיד שומע ראיון עם עמרם מצנע (החיפאי המזוקן שרצה פעם להיות ראש ממשלה, אם שכחתם) שמבהיר לכולם את גודל הטרגדיה של העם היהודי בהיות שרון ראש ממשלת ישראל. לזה עוד היה מגיב בהינף יד מבטל. משם היה ראש ממשלתנו נפנה אל תיבת המכתבים לראות אם מישהו שלח לו אגרת ברכה ל"שנה טובה".

לדאבונו, במעטפה הצהבהבה המונחת בתיבה הוא היה מוצא עוד זימון לחקירה אצל משה מזרחי. "אתם השתגעתם לגמרי", הוא היה ממלמל ולוחץ על השלט לצפות במהדורת הבוקר של טלעד, שם ראה איך ברווח שבין תלתליו לשפמו, ניצת בעיניו של עמיר פרץ זיק מאיים, ומתחת השפם (כך מסתבר, אי אפשר של ממש לראות) לוחשות שפתיו איום בשביתת ענק לנגד עיניו המעודדות של המראיין

ועדיין לא סיפרנו על הראיון המלומד שהיה קורא מר שרון בעיתון הבוקר, ראיון עם יוסי ביילין שהיה מבהיר בקולו המנומנם שראש הממשלה הוא הוא האחראי להרצחם של הרוגי הפיגועים, כיוון שעדיין הוא מסרב להיפגש עם יאסר ערפאת.

כך נמשך היה הבוקר במתקפות מכל עבר ומכל פינה. בצר לו היה מגיע ראש הממשלה לישיבת הממשלה, "כאן אמצא לי שותפים לדרך" היה מהרהר, "הרי אני נתתי לשרים הללו את התפקיד, שיגידו תודה וימשיכו להנהן לעברי בהערצה". אבל, כמה עצוב, גם כאן היה נוחל ראש הממשלה אכזבה.

עוד בטרם התיישב על כסאו היה שומע את שרי המפד"ל והאיחוד הלאומי מטיחים בו האשמות על המדינה הפלשתינית אותה הוא חפץ להקים, ועל חזון בוש שאיכשהו החליף את חזון הרצל.

ימים קשים עברו על ראש הממשלה, עד... שנולדה מחתרת ז'נבה.

רק ביצבץ לו ראשה של המחתרת, בעוד שיניה אוחזות בהסכם מופלא עם יאסר עבד רבו, וכבר נמצא מרגוע לראש הממשלה. פתאום שוב הוא יכול לשאת נאום חוצב להבות על שיתוף הפעולה של השמאל עם אויבי ישראל.

פתאום שוב נולד וחודד הבדל בינו לבין השמאל הקיצוני, עכשיו שוב הוא יכול לשלב ידיים עם צבי הנדל ושאול יהלום ולפרוץ בריקוד "עוצו עיצה ותופר" סוער. פתאום שב הסומק ללחייו של ראש הממשלה, הוא שוב בחברה האהובה עליו, בלי התקפות ובלי טענות, אריאל שרון הוא שוב מנהיג הימין הישראלי.

עכשיו כבר מרשה לעצמו אריאל שרון לשוב ולקבוע בלהט שחזון מפת הדרכים של בוש הוא ורק הוא המתווה המקובל על ממשלת ישראל, ואף אחד לא קם. כי מפת הדרכים לעומת חזון ביילין נשמעת כמעט כמו יציאה לשחרור עבר הירדן מעולו של המלך עבדאללה, אושר גדול ללא ספק.

כיוון שכך, ניתן לנחש ולשער שלאור מנורת הלילה שבחדרו יושב לו ראש הממלשלה ומנסח את מכתב התודה הנרגש שלו ליוסי ביילין על שהשיב אותו לזרועות הימין המתגעגע.

ולחברים המחבקים היום את ראש הממשלה מומלץ להזכיר כמה הנחות יסוד אודות האסון שבמפת הדרכים. כן, כן, ההיא של בוש. אין כל צורך לכתוב את אותן הנחות יסוד כאן. די להם לחברים אם יואילו לעיין בנאומים שלהם עצמם, רגע לפני שגילו שיש דברים חמורים יותר והחלו למצוא נחמה באופציות שרון בוש.

מומלץ להיזהר מאוד. בפעם הבאה כשתצוץ יוזמת שלום בין אורי אבנרי לשייח נסראללה אנחנו עלולים לראות איך מנהיגי הימין מקבלים בשוויון נפש תמוה את רעיונות ביילין המופלאים.