סוד הלוחות השניים

הרב אברהם יצחק שוורץ , י"ז באדר תש"פ

בפרשתנו, פרשת כי תשא, מסופר על חטא העגל, שבירת הלוחות ובעקבות כך מסירת הלוחות השניים.

על הפסוק "ואיש לא יעלה עמך" אומר רש"י "הראשונות על ידי שהיו בתשואות וקולות וקהלות שלטה בהן עין רעה. אין לך יפה מן הצניעות".

אם כן, מדוע ניתנו הלוחות הראשונים במעמד הר סיני המרומם ולא ניתנו בצניעות?

מבאר ה'שפת אמת' שלפרסום יש כח. נכון שעיקר ספיגת התוכן הפנימי בא מהמים השקטים, הצנועים והפנימיים אשר חודרים עמוק, אבל הפרסום נותן התלהבות, חשק, שמחה וזה מה שהיה בלוחות הראשונים. אפשר לדמות זאת ללימוד הדף היומי, מהסיומים הרעשניים וההמוניים לא לומדים תורה, אבל יש בהם יצירת אווירה ציבורית של חום, התלהבות ושמחה.

המהר"ל מסביר שיש צורך בשני לוחות מכיוון שהמילה טוב לא כתובה בלוחות הראשונים. במצוות כבד את אביך ואת אימך נאמר בלוחות השניים "למען ייטב לך" אך בלוחות הראשונים לא נאמר כן. ומבארת הגמרא שהסיבה בגללה נאמר טובה בלוחות השניות נכתבה כדי לומר שלא תפסוק טובה מישראל.

מבאר המהר"ל בפרק ל"ה של תפארת ישראל: "וביאור זה, כמו שאמרנו כי הלוחות הראשונות לא היו ראויים לפי העולם הזה, ולכך לא נאמר בהן טוב, כי מילת טוב נאמר על המציאות שהוא מציאות ראוי וטוב, ולכך תמצא בכל מעשה בראשית בכל יום ויום וירא כי טוב, לומר כי המציאות הוא ראוי וטוב. ולוחות הראשונים מפני מעלתם לא היו ראויים לפי המציאות העולם הזה, ולכך אין ראוי שיהיה נכתב בהן טוב".

צריך להבין מה הכוונה שלוחות הראשונים אינם לפי מדרגת העולם הזה. "אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: רבש"ע מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע הראהו לי.

אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו. כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני. נתיישבה דעתו, חזר ובא לפני הקב"ה. אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י?! אמר לו: שתוק כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו: רבונו של עולם הראיתני תורתו הראני שכרו. אמר לו: חזור לאחורך. חזר לאחוריו, ראה ששוקלין בשרו במקולין. אמר לפניו: רבש"ע, זו תורה וזו שכרה?! א"ל: שתוק כך עלה במחשבה לפני".

שואל ר' צדוק הכהן מלובלין, איך יתכן שמשה רבינו לא מצליח להבין את השיעור של רבי עקיבא? הרי משה רבינו הוא מי שהוריד לנו את כל התורה כולה! ומבאר שמשה רבינו הוא שורש תורה שבכתב ועניינו הוא טוב גמור בלי מציאות של קילקול.

כאשר נולד משה רבינו נתמלא כל ביתו באורה, כלומר טוב מיסודו וממילא תורתו הינה תורה של צדיקים גמורים. אולם, ר' עקיבא שהאר"י הקדוש כותב עליו שהוא שורש התורה שבעל פה, נולד כבן גֵרים והוא הפך את מידותיו ותיקנם, ממילא תורתו היא תורה של בעלי תשובה.

אצל משה רבינו המפגש עם האור האלוקי הגדול הוא בתורה ישירה, בלי סיבוכים ופיתולים, אך אצל ר' עקיבא להפך, דווקא דרך הקושיות והתירוצים הקשים מתגלה האור האלוקי. ועל זה תמה משה רבינו ואינו מבין, עד שמתגלה לו שהכל נובע משורש תורתו, הכל בסוף הוא הלכה למשה מסיני.

לאור דברים אלה מסביר המהר"ל שהלוחות הראשונות הינם התורה הבהירה, בה אין כל מחלוקת ואין כל פגם, לוחות אלה הם תורה קדושה אך היא אינה יכולה להתקיים בנבכי החיים בחיי העולם הזה. לכן באו הלוחות השניים, הלוחות השניים מבטאים את התורה המשתלבת בכל חלקי החיים, בכל נבכי היום יום, התורה עם המחלוקות העליות והירידות.