שלוש אלומות אור בחושך הקורונה

הרב אביעד שינוול , כ"ו באדר תש"פ

א.      הכרה בטעויות – כשהנגיף החל להתפשט בסין העדיפו להשתיק את הקולות הקוראים להילחם נגדו. הרופא שהזהיר על כך נעצר על מכיוון ש"זרע בהלה בציבור".

הקושי של הסינים להבין את חומרת האירוע גרם לכך שעבר זמן יקר ואילו היו שמחים לקבל ביקורת ולשמוע על מורכבויות היו מטפלים בזה מהר יותר וכנראה היינו היום במקום אחר.

מתברר שהתעלמות מבעיה לא פותרת אותה אלא רק מחמירה אותה. צריך לשנות את נקודת המבט ולראות חסרונות כאתגרים שמהם אנחנו צומחים ובכך לבנות אדם שרעב לאתגרים וקשיים.

כאשר אדם מחפש קושי הוא איננו מנסה להסתיר את הבעיה אלא רץ להתמודד איתה מכיוון שיודע שיצמח ממנה. דוד המלך שש אלי קרב וחיפש אתגרים הדורשים פתרון ולכן אמר על עצמו ש"וחטאתי לנגדי תמיד" (תהילים נא ה).

ב.       אדם כיצור חברתי – פתאום התברר לנו כמה אנחנו קשורים אחד לשני. בלי לשים לב אנחנו מעבירים אחד לשני את עצמנו, את חלקי גופנו.

נגיף הקורונה מצליח להתפשט בזכות העובדה שאנחנו כל כך קשורים אחד לשני עד שחיידקים הנמצאים בגוף של אדם אחד עוברים מהר מאוד לאדם השני.

אפילו בהקשר הביולוגי אנחנו גוף אחד גדול עם איברים שונים כמו המשל (ירושלמי נדרים ט ד) שאומר שאסור ליהודי לפגוע ביהודי אחר בגלל שזה דומה ליד שחתכה בטעות את היד השניה אך ברור שהיד הפצועה לא תפגע חזרה בפוצעת מכיוון שהן חלק מגוף אחד גדול.

בנוסף לכך, הגזירות הבליטו את העובדה שאנחנו מרבים לגעת אחד בשני ולכן קשה לנו להפסיק ללחוץ ידיים, לחבק, לנשק וכדומה.

ג.        להתבדל בשביל הכלל – לרוב כאשר אנחנו רוצים לתרום למען אחרים אנחנו יוצאים החוצה ונפגשים עם אחרים. אדם שרוצה להעניק לעם ישראל ילך להתנדב, להתגייס, לטפל ועוד.

הנחיות משרד הבריאות מחייבות אותנו להתבודד למען החברה. כדי שעם ישראל יהיה בריא יותר אני צריך להתרחק ממנו. תרומה לחברה לא תמיד נמדדת בריצה החוצה לפעילות אלא גם ביכולת להתכנס פנימה.

כאשר אדם נכנס לבית מדרש הוא קצת מתנתק מהמתרחש סביבו אך עושה זאת למען הכלל. יכול להיות שלא יהיה הכי מעודכן בכל פרט שקורה אך הוא פועל רבות למען האומה כולה.

לימוד תורה אמור להיות במקום נסתר, "מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר (סוכה מט ב). לפעמים כדי לעשות טובה לעם ישראל צריך דווקא להתכנס פנימה, "כשלומדים תורה לשמה עושים חסד עם כנסת ישראל" (אורות התורה ב ה).