בית המשפט הגבוה לאמת

קשה להתעלם מפסיקותיו האחרונות של בית המשפט הגבוה לצדק אשר חדל מלמלא את התפקיד שלשמו הוקם והפך דה פקטו, לכלי בידי השמאל והפלשתינים במאבקם האנטי ציוני נגד מדינת ישראל.

עו"ד יוסי פוקס , כ"ה בחשון תשס"ד

דווקא ביו"ש. עו"ד פוקס
דווקא ביו"ש. עו"ד פוקס
צילום: יח"צ
קשה להתעלם מפסיקותיו האחרונות של בית המשפט הגבוה לצדק אשר חדל מלמלא את התפקיד שלשמו הוקם והפך דה פקטו, לכלי בידי השמאל והפלשתינים במאבקם האנטי ציוני נגד מדינת ישראל.

אין זה חידוש שבג"צ נוטה בבירור שמאלה בעמדותיו הפוליטיות, כך זה כאשר השופטים, הבאים מהאליטות של השמאל, מכריעים לגבי כל מינוי של שופט חדש בוועידה למינוי שופטים. אמנם, הם דואגים למנות שופט או שניים בכל תקופה, שאינם באים מאותו רקע (אפליה "מתקנת"?) אולם זהו בבחינת לעג לרש ובמקרה זה לעג לאינטליגנציה של אזרחי ישראל.

הסרט "ג'נין ג'נין" הוא עלילת דם פלשתינית, שאינה שונה מהפרוטוקולים של זקני ציון המוקרנים במדינות ערב, ואשר מתן הכשר להקרנתו במדינת ישראל הוא למעשה סיוע לפרופגאנדה הפלשתינית, הסתה פרועה כנגד צה"ל והפקרת דמם של חיילי צה"ל שלחמו בג'נין והגנו בגופם על אזרחי ישראל בכל מקום שהם.

היעלה על הדעת שהמג"ד שלחם בג'נין מתראיין בתקשורת בעילום שם, מחשש לחייו, ואילו מוחמד בכרי, יוצר הסרט, שבן דודו הוא מחבל שקיבל את השראתו מהסרט – מסתובב בחוצות העיר כגיבור?!!

"אין לכם מונופול על האמת" הטיחה השופטת המלומדת כלפי המועצה לביקורת, בפסק דין שהוא מהחמורים והשערורייתיים בהיסטוריה המשפטית של מדינת ישראל.

לא לחינם התעורר היועץ המשפטי לממשלה ונזעק לבקש בקשה לדיון נוסף בעתירה, שתדון בהרכב גדול יותר של שופטים.

פסק הדין הנ"ל, מעבר לכך שהוא מסכן את מדינת ישראל בכלל ואת חיילי צה"ל בפרט, הוא מוטעה מן היסוד אף מבחינה משפטית טהורה ולפלא בעיני כיצד שופטת בבג"צ עושה טעות כה גסה.

מדובר בסרט דוקומנטרי, סרט תעודה, לא מדובר בסרט קולנוע שמטבע הדברים יכול להיות דמיוני לחלוטין. מחר, יוקרן סרט "תיעודי" שבו יסופר כי כל חיילי צה"ל הבדואים אינם נאמנים לצה"ל ולמדינה ויש סכנה בשירותם הצבאי. כל המרואיינים והמצולמים בסרט יהיו שחקנים לבושים כחיילים יהודים שיקבעו שאכן כך הם פני הדברים.

לפי החידוש המהפנט של בג"צ לא ניתן יהיה למנוע את שידור הסרט "התיעודי" שכן אין לאף אחד מונופול על האמת. העובדה כי אלפי חיילים בדואים חירפו את נפשם למען מדינת ישראל, לא תעניין את בג"צ, שכן רק לבג"צ יש מונופול על האמת.

צריך לומר את הדברים באופן מפורש. בג"צ נתן הכשר להקרין במדינת ישראל סרט אנטישמי המציג לעולם "עובדות" כביכול שחיילי צה"ל אינם עוסקים בהגנה על אזרחי ישראל כי אם בטבח ב"עם" הפלשתיני. פשוט לא יאומן.

כיהודי, כאזרח ישראלי, כחייל מילואים וכמשפטן, הנני בוש ונכלם מפסק דינו של בג"צ ואין אלא לקוות כי בדיון הנוסף שיתקיים, יעשה צדק ותיאסר הקרנתו של הסרט.

ובכך אין די, למי שעוקב אחר התנהלותו של בג"ץ בכל הנוגע "למסמך ז'נווה" מבין היטב לאיזה מחנה פוליטי שייך בג"צ.

כאשר היועץ משפטי נדרש לשאלת חוקיות פעולותיהם של חותמי מסמך ז'נווה הוא הביע את דעתו ואני מצטט: "…משפטית יתכן שניתן היה למצוא סעיפים בחוק שיש אפשרות לשייך אותם לנושא לפי נסיבותיו, אך לא בכל נושא יש מקום לעיסוק במישור הפלילי, ויש לשקול שכר והפסד, תועלת ונזק, בכל מקרה לגופו ובכל זמן...

לא נכחד – עם זאת – כי היועץ המשפטי לממשלה סבור שאין זה ראוי שקבוצת אישים שלא נתמנתה לכך…תיטול לעצמה שרביט של עשיית הסכמים בנושאים מרכזיים ביחסי חוץ של מדינת ישראל, בסיוע של ממשלה זרה, תוך עקיפת הממשלה הריבונית הנבחרת.

משטר דמוקרטי משמעו גם ממשלה נבחרת על-ידי העם, שבידיה – ובידיה בלבד – הסמכות להגיע להסכמים עם רשויות זרות ולקבוע מדיניות חוץ וביטחון וכיוצא בהן. הצורה בה נעשים הדברים בסיוע ממשלה זרה ובכתיבת נייר של הסכם עם גורמים זרים, שמהם אף המכהנים בתפקידים כאלה ואחרים ברש"פ, אומרת דרשני וספק אם הייתה מתקבלת כלגיטימית בכל אומה ולשון." סוף ציטוט.

כל בר דעת מבין שהיועץ המשפטי רואה בחומרה את "מסמך ז'נווה" ואף מודה שיש בה צדדים בלתי חוקיים אולם סבור כי העמדתם לדין של חותמי מסמך ז'נווה, תביא יותר נזק מאשר תועלת מבחינה ציבורית. אך מכאן ועד הכשרת "השרץ", המרחק רב.

עבדכם הנאמן אשר עתר לבג"צ כנגד יוזמי "מסמך ז'נווה" טען כי אף אם היועץ משפטי סבור שאין מקום להעמדתם לדין (משיקולים ציבוריים), הרי שלכל הפחות על בג"צ להורות למעורבים בפרשה לחדול ממעשיהם הבלתי חוקיים, הפוגעים פגיעה אנושה בממשלת ישראל ובשלטון החוק במדינה.

האם הופתעתי כאשר בג"צ דחה את העתירה בנימוק שלא מצא מקום להתערב בעניין? ברור שלא. כאשר רוב מוחלט של שופטי בג"צ הם בעלי אותה השקפה פוליטית, אין סיבה שהם יתערבו כדי לסכל מהלך שהם קרוב לוודאי תומכים בו בסתר ליבם.

כאשר רשות השידור מנעה בצדק משידורו של תשדיר פוליטי שנועד לקדם את מסמך ז'נווה, עתרו יוזמי המסמך לבג"צ, והפלא ופלא, בג"צ קיבל את עתירתם והתיר לשדר את התשדיר המזכיר לכל אזרחי ישראל, שיוזמי המסמך תקעו סכין בגבה של ממשלת ישראל וסובבו את הסכין פנימה עד שפגעו בלב של העם היהודי – בהר הבית.

ועוד ידו של בג"צ נטויה, והכוונה לדיון בהרכב מורחב שיתקיים בקרוב, בעתירת הארגונים הערבים נגד החוק לסגירת הדלת האחורית של זכות השיבה. ניתן לנחש מה יפסוק בג"צ בעתירה זו. כן לערבים – לא ליהודים. כרגיל.

בסיכומו של עניין, מוטחת כאן ביקורת קשה כלפי בג"צ, אולם האמת צריכה להיאמר, ואין לבג"צ מונופול עליה אלא אם כן הוא רוצה להיקרא מעתה בית המשפט הגבוה לאמת.

כדאי שנשקול היטב האם לא הגיע העת לעשות שינוי קוטבי בדרך בחירת שופטי בג"צ ובחקיקת יסוד לגבי נושאים שיהיו או שלא יהיו בסמכותו.