"הלך הזרזיר אצל העורב"

רבים נדהמו מנאום הנסיגה החד צדדית של אהוד אולמרט, איך זה קרה ששר וחבר מפלגת הליכוד ערק לשמאל הקיצוני?

אל"מ (מיל.) משה לשם , י"ד בכסלו תשס"ד

משה לשם
משה לשם
צילום: עצמי
"לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב אלא מפני שהוא בן מינו" (בבא קמא , צ"ב ע"ב).

רבים נדהמו מנאום הנסיגה החד צדדית של אהוד אולמרט, איך זה קרה ששר וחבר מפלגת הליכוד ערק לשמאל הקיצוני?

יש שמכנים אותו "הבלון של אריק", על משקל הכינוי המפורסם שהדביק יצחק רבין המנוח ליוסי ביילין – "הפודל של פרס".

מי שמכיר את אהוד אולמרט,לא הופתע. אהוד אולמרט היה תמיד חסיד גדול של עצמו.

פעילותו המפלגתית התבססה על התמצאות במפה הפוליטית במדינה ועל הלך הרוחות במפלגתו – הליכוד. במישור העירוני הוא חבר עם שותפים קואליציוניים בהתאם לשיקולי טובתו האישית בלבד.

אהוד אולמרט להערכתי לא היה מעולם חבר אידיאולוגי במחנה הלאומי, הוא מצא שם בית כי זה היה מקום טוב להיות בו, עם מגוון אפשרויות לקידומו האישי.

בליכוד הוא חבר לאישים דומים לו כמו דן מרידור. במרכז הליכוד הוא לא היה אהוד במיוחד ועל כך יעיד המקום לו זכה בפריימריס, אבל הדבר לא הפריע לו ,תמיכתו באריק שרון בזמן הנכון קידמה אותו, וזכה לתפקיד שר בכיר לפני חברים פופולאריים יותר באותו מרכז.

אריק שרון חיבק אותו בחיבוק דב, נתן לו משרת שר והעמיד אותו כ"חיץ" מול יריבים אפשריים כמו בנימין נתניהו וסילבן שלום, לכן אהוד אולמרט "חייב לאריק".

האם הוא רק "בלון ניסוי" של אריק לבחון את התגובות בשטח? האם הוא משרת בתפקיד ה"שוטר הרע" בתוך הליכוד ומושך אליו את האש בנאום בו הוא מדבר על נסיגה חד – צדדית כדי להכשיר את הקרקע לאריאל שרון שידבר על "פחות ויתורים" ואז אריק שרון יופיע כ"מושיע" בעיני חברי המחנה הלאומי שחשים באכזבה הקשה שמביע הרחוב היהודי ממנהיגות הליכוד. תשובות לשאלות אלה נקבל כנראה בימים הקרובים.

דבר אחד אפשר לומר כבר עכשיו, אהוד אולמרט מעולם לא היה איש ימין מובהק. על כך אפשר גם ללמוד מדברי משה עמירב, שנזרק בעבר מהליכוד בגלל שמאלניות ארסית ותמיכה בשאיפות הערבים.

בראיון לרדיו אמר משה עמירב שאהוד אולמרט ודן מרידור תמכו בתכנית מדינית שהגה עם פייסל חוסייני. לכן קוראי היקרים, אולמרט התחבר עם יוסי ביילין בצורה טבעית כמאמר: "לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו...". ניתן גם לצפות שהאיש שמכנים אותו "הבלון של אריק" עוד יציג את עצמאותו המעופפת, כמו שה"פודל של פרס" שהפך לרוטוויל.

ההסתמכות של אולמרט על המנטרה של השמאל בעניין הבעיה הדמוגרפית, היא בבחינת בגידה בציונות ומפעל ההתיישבות בארץ ישראל, מתחילת התקומה לפני למעלה מ- 100 שנים.

החלוצים של חניתה, מצובה ותל חי לא התייחסו לעובדה שהם מתי- מעט מול ים ערבי שבמרכזו בנו את ההתנחלות של אותם ימים, הם לא דברו על דמוגרפיה הם דברו על יישוב וגאולת הארץ.

איך ינהג ומה תהיה המלצתו של אהוד אולמרט וחבריו בשמאל לגבי הבעיה הדמוגרפית שיוצר המיעוט הגדול של ערביי מדינת ישראל – שמספרם היום עולה על 1.2 מליון נפש. איך יתייחס לשאיפותיו של מיעוט זה ההולכות ומקצינות. האם גם אז יציע נסיגה חד צדדית מהגליל?

מגוחך היה לקרוא ולשמוע כיצד הזדעקה התקשורת הצבועה והעוינת למראה קריקטורה שפורסמה בעיתון ג'רוסלם פוסט ביום שישי האחרון ואשר הועתקה לכרזות רחוב ובה נראה אולמרט מחתים בטלאי צהוב את התוצרת החקלאית מיש"ע, הבקעה והגולן.

סערה אדירה, המשטרה החלה לחקור את "דבר ההסתה" הנורא. לא שמעתי אפילו ציוץ כשסרט התעמולה של אש"ף "ג'נין ג'נין" אושר להקרנה – זו לא הייתה הסתה.

זה מזכיר את ההתייחסות הקשה של התקשורת לקריאות נגד ערבים במגרשי כדורגל (קריאות שאני מוקיע ), אבל כשבאותם מגרשים נשמעות קריאות "בדם ואש נשחרר את פלסטין" ו"אידבח אל יאהוד" על אלה עוברים בשתיקה . או שמא מתרגמת התקשורת את קריאות השטנה כ"קריאות עידוד"?

השתלחות בתושבי יש"ע על ידי ראשי שב"כ לשעבר – מותר, קריקטורה נגד אולמרט זו כבר הסתה. הרשו לי לגחך.

דברי אולמרט כמו ידידיו בשמאל הקיצוני על נסיגה מחבלי ארץ ישראל, היא בבחינת מתן פרס לטרור הערבי והזמנה להמשיך בשפיכות הדמים.

האבסורד הנורא במהלך של נסיגה חד צדדית, שמזכיר בריחת ישראל מלבנון בתקופת אהוד ברק, הוא בכך שבמהלך כזה אומרת ממשלת ישראל שבעצם "אין עם מי לדבר" והמלחמה לא תיפסק, אבל אנחנו דווקא ניתן לאויב שטחי ארץ ישראל – ארצנו.

נסיגה חד צדדית עלולה להיות תחילתה של מפולת שהביא כליה על כולנו. ישמרנו האל.

ואת פושעי אוסלו יש להעמיד לדין יחד עם פושעי עקבה וז'נבה.