נקודות האור בנאום "הרצליה"

נאומו של רה"מ אריאל שרון בכנס "הרצליה" זכה כמובן לביקורת נוקבת מן הימין האמוני. זו אכן היתה התגובה האינסטינקטיבית המתבקשת לנאום אומלל זה. יחד עם זאת, יש לנתח אותו במישור נוסף, ולגלות בו גם כמה נקודות אור חשובות.

מרדכי קרפל , ח' בטבת תשס"ד

מוטי קרפל
מוטי קרפל
צילום: עצמי
נאומו של רה"מ אריאל שרון בכנס "הרצליה" זכה כמובן לביקורת נוקבת מן הימין האמוני. זו אכן היתה התגובה האינסטינקטיבית המתבקשת לנאום אומלל זה. יחד עם זאת, יש לנתח אותו במישור נוסף, ולגלות בו גם כמה נקודות אור חשובות.

ראשית, שרון הגיע למסקנה שאין אפשרות להגיע להסכמים מדיניים עם הפלשתינאים. אל יהיה הדבר קל בעינינו! הנחת היסוד של "תהליך אוסלו" הופרכה. גם אם נתן שרון לרשות הפלשתינאית אורכה של מספר חודשים, הרי זו אורכה פורמאלית בלבד. ברור לו שהדבר מופרך מיסודו. יתר על כן, גם השמאל, שקיבל בעקרון את דבריו – וביקר אותו רק באשר לכוונה לבצעם – העיד על עצמו שמסקנה זו מקובלת גם עליו. עלינו להבליט עובדה זו ולהדגישה בשיח הציבורי. זו התקדמות משמעותית ביחס ל"אשליות אוסלו".

שנית, שרון הגיע למסקנה שהדרך היחידה להיחלץ מן המבוי הסתום אליו הובילו אותנו מנהיגינו בעשורים האחרונים היא בצעד חד-צדדי. זו מסקנה נכונה וחשובה מאין כמוה, שגם אותה יש להבליט ולהדגיש בשיח הציבורי. אכן, רק צעד חד-צדדי ייחלץ את "שיבת ציון" מן המשבר אליו היא נקלעה. עלינו לאמץ מסקנה זו מתוך נאומו, ולהעלות את השאלה באשר למהותו של הצעד החד-צדדי. האם הוא יהיה רק צבאי, או גם מדיני? האם הוא יהיה בהתאם לאג'נדה של השמאל, או דווקא על פי זו של הימין האמוני. לנו נראה שמה שמניע את הטרור הערבי הוא התקווה ולא הייאוש, התקווה להכניע את "הישות הציונית". רק צעד מדיני חד-צדדי של החלת הריבונות הישראלית על כל שטחי ארץ ישראל המערבית יקפד תקווה זו, ויחסל את המוטיבציה העיקרית של הטרור הערבי. בסופו של דבר, נגיע כולנו למסקנה זו, גם אם במחיר כואב. אם כן, אל לנו לדחות אלמנט זה של נאום שרון, אלא, אדרבה, להדגישו ולהעמיד על יסודו אלטרנטיבה מדינית חד-צדדית.

ושלישית, וזהו כבר הבונוס. שרון כמובן הסתבך ב"מכבסת המילים" של השמאל הישראלי. הוא קרא ל"העתקת" ישובים, מתוך רצון להימנע מהביטוי "פינוי". התרגום של המושג "העתקה" הוא כמובן "טרנספר". (הקרדיט לדיוק הזה מגיע לידידנו אבישי ויסולי). השמאל אמנם ניסה להסביר את ההבדל בין טרנספר ליהודים (שהוא לגיטימי משפטית מבחינתו) לבין זה של ערבים ("שכמובן לא יעלה על הדעת").

ובכל זאת, אוהדי הטרנספר קיבלו את ההכשר המוסרי למהלך. זהו אולי בעיקר בונוס הסברתי.
אבל העניין המרכזי בנקודה זו הוא דווקא בניסיון האחרון לבצע "העתקה" זו על בסיס הוראה ביטחונית, המבוססת על צורכי ביטחון הנתונים לשקול דעתו של שר הביטחון. גם מכאן עשוי לצמוח יתרון גדול.

צעד זה יגרור כמובן פניה לבג"ץ. לא צריך להיות חכם גדול בכדי להבין שהיא תידחה. המאחזים בסופו של דבר יישארו על תילם, אבל התקדים המשפטי, לפיו ניתן לפנות לעת הצורך כפרים מסוימים – ועל פי שיקול דעתו והחלטתו של שר הביטחון בלבד – ייקבע במשפט הישראלי, ואפשר שעוד ייעשה בו השימוש הראוי בבוא הזמן.

תגובת הביקורת המיידית והטוטאלית של הימין האמוני על נאומו של שרון, מעידה על התחפרות במגננה.

אם נחליט לעבור לאופנסיבה – הסברתית ומדינית – הרי נאומו עשוי לספק לה כמה נקודות מוצא חשובות.