אנרכיסט של אבא'לה

שני סוגי אנרכיסטים נחשפו בשבועות האחרונים בכלי התקשורת בישראל: האנרכיסט הקולומביאני והאנרכיסט הישראלי. שניהם הופיעו על מסך הטלוויזיה כשהם רעולי פנים, אך בזה מסתיים הדימיון. שכן, הראשון הוא אנרכיסט אמיתי והשני מזוייף.

יוסי לסטר , י"ב בטבת תשס"ד

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
שני סוגי אנרכיסטים נחשפו בשבועות האחרונים בכלי התקשורת בישראל: האנרכיסט הקולומביאני והאנרכיסט הישראלי. שניהם הופיעו על מסך הטלוויזיה כשהם רעולי פנים, אך בזה מסתיים הדימיון. שכן, הראשון הוא אנרכיסט אמיתי והשני מזוייף.

האנרכיסט הקולומביאני נע ונד בג'ונגלים, מסתתר מפני הממשלה, וחי בתת-תנאים, כפי שהעידו ארבעת החטופים הישראלים. הוא מוכן לשלם את המחיר המלא כדי להשמיע את דיעותיו הקיצוניות: לחיות בצמצום רב, ברעב, במחלות, ובעוני. הוא יודע שאם ייתפס הוא עלול למות.

האנרכיסט הישראלי, לעומת זאת, הוא אנרכיסט דה-לוקס. הוא עולה על הבריקדות רק כשאבא'לה נותן יד מצד אחד, ועורך דין צמוד מהצד השני. הוא קורא לעצמו אנרכיסט, אך באותה נשימה דורש מחיילי צה"ל לקיים את החוק בדייקנות. זוהי גירסת השמאל הקיצוני לסיסמא "ללכת עם ולהרגיש בלי". ליהנות מכל העולמות.

האנרכיסט של אבא'לה הוא ילד חצוף, מפונק ושבע. הוא זקוק לכנות את עצמו "אנרכיסט נגד החומה", אחרת, מי באמת ידע שהוא אנרכיסט ולא סתם ילד ריקני ומשועמם? הפרובוקציות שלו מתוכננות היטב ומלוות בצלמים, וכמעט שאפשר לשמוע ברקע את הבימאי קורא "אקשן" לפני שהוא מתחיל לנענע את הגדר.

זהו ילד שאבא'לה נכשל בחינוכו, ולכן אבא'לה גם צריך להתרוצץ עכשיו ולחפש עורך דין טוב שיוציא את הפרובוקטור הקטן מהבוץ. הטרגדיה היא שאבא'לה, שנרדם 20 שנה בשמירה, בכלל אינו מסוגל להבין את אחריותו למה שקרה פה. כאשר אנו רואים בעיתון תמונה של בני נוער קיבוצניקים נוחרים במהלך הרצאה של שאול מופז, סביר להניח שגם חלק מהוריהם עדיין שרויים בתרדמה עמוקה. זוהי כניראה הגירסה המודרנית של "לינה משותפת" בקיבוצים.

אבל ההבדלים בין קולומביה וישראל, הרבה יותר עקרוניים מאשר רק אופי האנרכיסטים. למרות הפיגור הטכנולוגי והכלכלי שלהם, הקולומביאנים מסוגלים להגדיר בצורה מציאותית יותר את ההבדל בין טוב לרע, ובין אזרח הגון לאנרכיסט. הם מבינים שבלי הגדרה ברורה כזו, כל מערכות השילטון יקרסו. באופן זה, הממשלה הקולומביאנית עורכת באופן קבוע מצוד נרחב אחרי האנרכיסטים כדי לאסרם או להורגם.

בישראל, לעומת זאת, שיבוש התודעה והפאניקה של מקבלי ההחלטות גורמים לרמטכ"ל למהר לביה"ח עם צוותי טלוויזיה, לבקר את האנרכיסט הפצוע, ובכך לשלוח מסר מטעה ומבלבל לחיילי צה"ל. בוגי יעלון צריך להחליט: או שהאנרכיסט הוא פורע חוק ויש להתגונן מפניו, או שהוא פועל במסגרת החוק, ואז אפשר לסגור את המדינה. שניהם ביחד – זה אי אפשר.

ולסיום ראוי לתמוה. אם האנרכיסטים הישראלים הם בכל זאת אמיתיים ולא מזוייפים, האם אין כאן מקום להתערבות מיידית של המחלקה היהודית בשב"כ. הרי האנרכיסטים הללו עונים על כל הקריטריונים לפתיחת חקירה. הם יהודים, הם פועלים בצורה מחתרתית, הם משבשים סדרי מינהל ושילטון, והם פוגעים ברכוש ציבורי ובפעילות כוחות הביטחון.

נמתין ונראה.