איומי הנסיגה…

קשה שלא להרים גבה אל מול הצהרותיו האחרונות של ראש הממשלה אריאל שרון בדבר הנסיגה החד-צדדית ועקירת ישובים ביש"ע ובייחוד כאשר שרון משתמש בתוכנית זו כאיום כלפי הפלשתינים,

עו"ד יוסי פוקס , י"ח בטבת תשס"ד

דווקא ביו"ש. עו"ד פוקס
דווקא ביו"ש. עו"ד פוקס
צילום: יח"צ
קשה שלא להרים גבה אל מול הצהרותיו האחרונות של ראש הממשלה אריאל שרון בדבר הנסיגה החד-צדדית ועקירת ישובים ביש"ע ובייחוד כאשר שרון משתמש בתוכנית זו כאיום כלפי הפלשתינים, ובערך כך: אם תיישמו את מפת הדרכים ותלחמו בטרור אז נעניק לכם בתמורה מדינה פלשתינית ריבונית ונעקור ישובים יהודיים ביש"ע בבחינת "שטחים תמורת שלום". אולם, אם חלילה לא תלחמו בטרור, או אז ניכנע לטרור שלכם, נעקור ישובים באופן חד-צדדי ותקום מדינה פלשתינית דה-פקטו – בבחינת "שטחים תמורת כלום…".

טוב הגדירה תנועת חב"ד בעלונה השבועי את איומי שרון כ"חכמת חלם", היא אף הוסיפה בדיחה ששווה אזכור בהקשר זה. אחת מבדיחות חלם מספרת על דג טורף שחדר לנהר המקומי וחיסל את הדגה. ירדו בני העיר לנהר, פרשו רשתות והצליחו ללכוד את הטורף. מכיוון שהיו אנשי חוק וסדר, הושיבו בית-דין וחרצו את דינו של הדג המפרפר ברשת – טביעה בנהר. ואכן, לקול תרועת הקהל השליכו את הדג אל המים…

חכמת חלם זו אינה שונה במהותה מדרך טיפולם של ממשלות ישראל בטרור הפלשתיני שהחל עוד באינתיפאדה הראשונה, הלך והתעצם בהסכמי אוסלו והגיע לשיאו בשלוש וחצי השנים האחרונות. במקום לנקוט בהתקפה יזומה בלתי פוסקת נגד הטרור הפלשתיני נקטה ישראל בפעולות התגוננות שרק הלכו והתעצמו, בדומה לסיפור הבא.

במדינה אחת היה נהר גדול שהפריד בין שני חלקי המדינה. על הנהר נבנה גשר שהיווה את עורק התחבורה הראשי בין שני חלקי המדינה. עם הזמן, בשל העומס הרב של כלי הרכב שנסעו על הגשר החלו להיווצר סדקים בגשר שהפכו לחורים ענקיים שנפערו בו עד שמכוניות החלו נופלים מהגשר אל תוך הנהר, תוך אובדן חיי אדם.

ישבו כל החרטומים במדינה וטיכסו עצה כיצד לפתור את בעיית הגשר ולהציל חיי אדם, עד שעלה במוחם רעיון מבריק: הם יבנו בית חולים גדול בתחתית הנהר שיתן מענה רפואי לכל הנופלים מהגשר…

מכל מקום, ראוי לשבח את מדיניות הביטחון שהונהגה בשנה החולפת שנתנה יד חופשית למלחמה בטרור, לסיכולים ממוקדים שבוצעו נגד כל מנהיגי הטרור תוך הסתייעות בגדר הביטחון, שאגב יעילותה נובעת מכך שצה"ל פועל בשתי צידיה, אחרת הייתה הופכת גדר ההפרדה לאחותה התאומה ברפיח.

מדיניות זו הביאה לירידה דרסטית של 30% במספר הפיגועים ו- 50% במספר הנרצחים בפעולות הטרור. אילו הונהגה מדיניות זו מיד עם פרוץ המלחמה, במקום מדיניות האיוולת של "איפוק זה כוח" – היו נחסכים חייהם של מאות ישראלים.

ודווקא עכשיו, כאשר ישראל מתקרבת למצב של הכרעה צבאית מול הטרור הפלשתיני, מגבש שרון תוכנית לנסיגה חד-צדדית?

והרי כבר היינו בסרט הזה.

בשנה האחרונה לשהות צה"ל בלבנון, ירד מספר החיילים שנהרגו ונפצעו למינימום, ודווקא אז צה"ל נסוג מלבנון. המסר לחיזבאללה ולכל ארגוני הטרור הפלשתינים היה ברור. צה"ל נוצח.

אפילו ח"כ יוסי שריד, שלא חשוד על הבעת עמדות ימין כלשהם, סבור כי הנסיגה החד-צדדית מלבנון הייתה הזרז למלחמה הנוכחית של הפלשתינים.

וגם הרמטכ"ל מתנגד לנסיגה חד-צדדית שתשמש לדעתו כרוח גבית לטרור!

וכיצד עקירת ישוב זה או אחר תסייע במאבק הדמוגרפי? לא ברור.

וזה עוד פחות ברור כאשר קוראים את מאמרו של אריאל שרון שנכתב רק לפני כמה שנים לאחר ביקורו של רה"מ דאז בנימין נתניהו בנצרים, ופורסם בידיעות אחרונות בכותרת "נצרים בראש", וכך הוא כותב:

"יש שיטה בשיגעון. ראשית מתנפלים ומסיתים נגד מתיישבי יש"ע, ועכשיו נצרים בראש. מעלילים עלילות דם, תולים נפילת חיילים ואזרחים בצורך לאבטח מתנחלים וילדיהם, מעוררים גל שנאה חבוי נגד כל מה שיש בו עוד חלוציות וציונות, כמו אצל אותו כתבן בעיתון בוקר שאומר: "ייתכן כי מתנחלי נצרים אף הרוויחו מהפיגוע". אח"כ, משנתמלאה המכסה, חוזרים ומרגיעים ומנסים להרדים: "בינתיים אין מפנים"…

…כשיש מאחז צבאי בלבד, ונתקלים בקושי כמו מארב, כמו מיקוש, מתחילים לא לסייר כל יום, לא מוודאים שצירי התנועה פתוחים באופן קבוע, בסופו של דבר, ואחרי זמן לא רב, נוצר מצב שלא מאפשר לנוע עוד. ויש דוגמאות: כך איבדנו אחרי מלחמת העצמאות את השליטה באל-חמה ובגבעת הבניאס, דבר שהיו לו תוצאות קשות מרחיקות לכת.

…לכן היישובים חשובים, בנצרים כמו בחבל קטיף ובצפון הרצועה, או בהרי יהודה ובגבעת השומרון. כל ישוב משרת עניין ביטחוני חיוני. רה"מ תוקף ואומר:" תיכנון ההתיישבות שם הוא לא למען ביטחון התושבים שם". זה נכון, הוא לא נועד לכך. תכנון היישובים הוא בראש ובראשונה למען ביטחון המדינה. לכן הם שם, וי-י-ש-א-ר-ו שם". עד כאן דברי אריק שרון.

אז מה קרה לאריק?