בשבוע שעבר נרצחו גל שפירא, ולדימיר טרוסטינסקי, אנדרי קגליס וצור אור בידי מחבלת מתאבדת. רחמי האחראים על המעבר נכמרו על האשה. הם הניחו לה להיכנס. היא רצחה אותם.

בכל גל התגובות לא שמעתי אפילו קול אחד של חרטה מצד אלו העוסקים בשטיפת מוח, בכל ערוצי התקשורת ומעל כל בימות "התרבות" וה"אומנות". אלו המאשימים יום יום את חיילי צה"ל בהתאכזרות לערבים במחסומים, בהתעללות בהם בסגרים ובכתרים, בהשפלתם בגדרות ובשערים. אלו שבאשמתם עברו חיילי צה"ל שנהרגו על צוו הגיונם ועל ההוראות המפורשות שניתנו להם. איש מהחרדים למוסריותם של חיילי צה"ל, אף לא אחד מהאנשים היפים הזועקים על העוול שאנו גורמים לעם הרוצחים הנלחם בנו לא קם להכות על חטא ולאמר: ידי שפכו את הדם.

לולא רצח האופי שעשו לחיילי צה"ל המגינים עלינו – לא היו חיילי מחסום ארז מנסים למנוע מישראל עוד כתם מדומה של "עוול". לולא מבול ביקורת השטנה על חיילי צה"ל – אפשר שהיו עדיין הארבעה בחיים. ועוד טרם יבש דמם של החיילים במעבר ארז כבר מבכה כתב הטלוויזיה את קשיי המעבר המוערמים על הערבים המבקשים לעבור שם שוב.

מספר ימים לפני הפיגוע שידר ערוץ 2 סרט "תיעודי" על הזוועות המחסומים. כמה מחברי הכנסת מן השמאל הזדרזו לקרוא בכנסת לביטול כל המחסומים לאלתר, כדי למנוע עוול נוסף. ארגון "בצלם" והדומים לו מפרסם מודעות ענק עם תמונה של חתן וכלה ערבים בבגדי כלולותיהם "מושפלים עד עפר" כשהם נדרשים על ידי חייל להציג תעודות. לא יעלה על הדעת כמובן שמחבלים רוצחים יתחפשו לחתן וכלה, ולכן מדוע לא לאפשר לכל חתני הדמים הללו, לכל כלות הרצח – תנועה חופשית אל בתינו, רחובותינו, יישובינו?

לפני מספר שבועות הוציא קב"ט משרד הבריאות, בעקבות התראות ממוקדות, הוראה שלא לאפשר לאמבולנסים ערביים להיכנס לתחומי בתי החולים במדינה. כמה קיתוני נאצה נשפכו על משרד הבריאות. איך יכול היה להוציא הוראה כל כך לא הומנית? וגם אם מחר, בעקבות הביקורת החריפה, יתרצה מאבטח בכניסה לאחד מבתי החולים להכניס אמבולנס עם "יולדת" וזו תלד בתוך בית החולים מטען של עשרים קילוגרם חומר נפץ כפי שעשתה הרוצחת ממחסום ארז – אני בטוח שלא יהא גם אחד מן הצבועים שמתחו ביקורת על ההנחיה לאסור כניסת אמבולנסים, שיקום ויכה על חטא ויאמר: סליחה על שסייעתי לרוצחים להיכנס.

הפיגוע במחסום ארז התרחש בדיוק חמישים ושש שנים אחרי ששלושים וחמישה לוחמים, בדרכם לגוש עציון הנצור, נתקלו בזקן ערבי, ולמרות שידעו כי הם מסכנים את חייהם חסו עליו והניחו לו ללכת. הזקן מיהר לדווח על מיקומם. על רחמיהם, על "טוהר נשקם", שילמו הל"ה בחייהם. כמה חודשים לאחר מכן, בשעת כיבוש הכפר הערבי דיר יאסין ליד ירושלים, ולאחר קרב קשה שבו נפגעו 40 מתוך 120 לוחמי אצ"ל ולח"י, נמנו בכפר למעלה ממאה ערבים הרוגים. את שמועות הזוועה על "טבח דיר יאסין" שהפיצו הערבים, העצימו הצבועים בפיקוד ההגנה ובהנהגת המדינה שבדרך. "טוהר הנשק" של חיילי ההגנה והפלמ"ח הוצג אל מול הרצחנות של לוחמי המחתרות. איש מהם לא אמר "במלחמה כמו במלחמה".

שנים טיפח הממסד הישראלי את אגדת "טבח דיר יאסין" בידי "הפורשים" עד שבא ההיסטוריון השמאלני בני מוריס ומנה אחד לאחד את כל מעשי הטבח שנערכו בערבים במלחמת השחרור, בידי חיילי ההגנה והפלמ"ח וצה"ל, אך גם הסביר כי לא הייתה לבן גוריון כל דרך אחרת לנהל את מלחמת העצמאות שלנו, שבה היה קיומנו מוטל על כף המאזניים. כי בלי לגרש או לאפשר את בריחתם של הערבים מהארץ אי אפשר היה להבטיח את קיום המדינה. קיתונות שופכין של נאצה נשפכו על בני מוריס מפי אלו שרק תמול קשרו כתרים נלהבים לראשו, מפי אלו שהגדירו אותו בעבר כהיסטוריון פוסט ציוני אמיץ וישר? איך הפך בעיניהם החוקר האובייקטיבי לטרנספריסט מטורף, רק כיוון שלפתע אין דעתו דומה לדעתם, ואיך השחיזו את כליהם הצבועים לטעון כי מחקרו לא מחקר ומסקנותיו מופרכות.

אותם קיתונות של ביקורת נשפכו השבוע על ראשו של שגריר ישראל בשבדיה, צבי מזאל, שדמו רתח בו למראה "המיצג האומנותי" של "האומן" הישראלי דרור פיילר המשיט את דיוקנה הנאצל של הרוצחת ממקסים על אגם דמי הנרצחים, והצבועים בקרבנו מאשימים אותו בהתנהגות לא דיפלומטית...

קוו ישר, צבוע מאד, מחבר בין המתקשטים ב"טוהר הנשק" של הל"ה והמחרפים את "הפורשים" בדיר יאסין בעוד הם עוסקים באותם מעשים. אותו קו עובר דרך המגנים את חיילי צה"ל במחסומים, הסוגרים את שערי בתי החולים מפני מחבלים, המגינים על זכות חופש הביטוי של מוחמד באכרי ב"ג'נין ג'נין" ודרור פיילר ב"מקסים מקסים". כל המלחמות מכוערות. זו שלנו אינה יפה יותר, אבל היא המוצדקת מכל המלחמות. זוהי מלחמתנו על זכותנו להיות עם חופשי בארץ ישראל.