המשפטוקרטיה, שיטת הממשל הייחודית שהומצאה על ידי הראש היהודי במטרה להגן על העם מסכנות הדמוקרטיה, מגיעה כעת לשיא יכולותיה: ראש ממשלה שנבחר בקולותיהם של שני מיליון בוחרים, תלוי בהחלטתו של משפטן אחד שעדיין לא התמנה: היועץ המשפטי לממשלה. ההחלטה הפעוטה הזו, כלומר מי יהיה או מי לא יהיה, ראש הממשלה של ישראל, תהיה אולי הראשונה, שבה יצטרך להכריע היועץ המשפטי הטירון וחסר הניסיון מייד לאחר מינויו.

וזה עוד לא כל היופי שבשיטה המשפטוקרטית. ההליך - שבו יחליט המשפטן הבודד בשאלה הפוליטית הפתוחה ביותר והרחבה ביותר בחייה של דמוקרטיה - יהיה הליך חסוי, שבו הוא אולי יתייעץ או אולי לא, עם גורמים הידועים רק לו, במועדים הידועים רק לו, ועל סמך נתונים הידועים רק לו. אין עליו שום חובה לנמק את החלטתו, ואין גם צורך בכך, כי במשפטוקרטיה, על החלטה של היועץ המשפטי אין ערעור בשום ערכאה: אם יוגש כתב אישום ראש הממשלה הולך הביתה, אם לא יוגש הוא ממשיך לכהן. אין ויכוחים ואין פלפולים. זה מה שעושה את השיטה הזו לאצילית כל כך. אפשר להבין מכאן את כובד האחריות שהמשפטוקרטיה מטילה על האצילים למען המוני העם, ואת המאמץ שאדונינו הטובים עושים בעבורנו. כי להיות או לא להיות, זו השאלה שתעמוד בפני הנסיך החדש. מה הוא יעשה? אולי הוא יטיל מטבע, מי יודע.

חשודים שאכלו

בדיוק על זה אמר אריאל שרון, ביום נדיר של ראות טובה במיוחד: "תגידו, אתם השתגעתם?" העם והשכל הישר מחאו לו כפיים, והמשפטוקרטים התביישו לרגע. אבל הרגע הזה חלף, ואנחנו כנראה באמת השתגענו. קראתי בעיתון, שמתוך כתב האישום החדש "עולה החשד", שאריאל שרון ובנו השתתפו בארוחת ערב שבה סעדו גם אנשי עסקים הקשורים לפרוייקט האי היווני. תגידו אתם השתגעתם?

אולי תסבירו סוף סוף לפשוטי העם פה למטה, מה הבעיה. דודי אפל, איש עסקים ישראלי, מנסה להקים פרוייקט גדול ביוון, ושר החוץ של ישראל, מנסה לעזור לו לקדם את הפרוייקט. מה הבעיה, מה לא בסדר? אם זה יצליח, המשק הישראלי ירוויח, שוק העבודה הישראלי יזכה בכמה עשרות מקומות עבודה חדשים, ודודי אפל יהיה יותר עשיר. אז מה לעזאזל הבעיה? מישהו גנב משהו, מישהו הפסיד משהו? נפגעו איזה אינטרסים של הציבור? למה כל הזמן מציגים את "פרשת האי היווני" במין טון רפי-גינתי, כאילו תפסנו מישהו על חם באמצע עסקה אפלה. מה אפל פה?

ועכשיו בואו נדבר על מה שהמשפטוקרטים קוראים "שוחד". נניח שדודי אפל באמת תרם כסף לקמפיין הבחירות של אריאל שרון, ונניח שהוא אכן היסווה את התרומה בזה שהוא כאילו שוכר את גלעד שרון וכאילו משלם לו דמי ייעוץ. זה שוחד? תרומה לקמפיין בחירות היא שוחד? מי שמכיר - בכל העולם הדמוקרטי כולו, ראש מדינה אחד, שלא אסף תרומות לצורך הקמפיין שלו - שיקום. זה בלתי אפשרי: רק ישו נולד מבתולה. אם אתה לא מקבל תרומות לא תוכל להרים קמפיין, ואם אתה לא עושה קמפיין, לא תהיה ראש ממשלה. (ואגב, משום מה את התרומות אפשר לקבל רק מאנשי עסקים. העניים כנראה לא תורמים).

שיטה עקומה

טומי לפיד סיפר באיזה שידור טלוויזיה, שפעם הוא גילה בחשבון הבנק של "שינוי" תרומה של 50 אלף דולר, ומייד נתן הוראה להחזיר את הכסף. חוכמה גדולה. לפיד, על מקומו האישי, מתמודד בגוף קטן של כמה עשרות אנשים. לפואד בן אליעזר, שהשתתף באותו שידור, לא היה סיפור דומה. הוא התמודד בפריימריז נגד מצנע, וזה עלה לו מיליונים.

פואד, מצנע, אולמרט, אהוד ברק, נתניהו, שרון (ואם שכחתי מישהו אני מתנצל). כל אלה עברו את מסלול הפריימריז בתוך המפלגה שלהם, וכולם פרסמו שלטי חוצות, שלטי אוטובוסים, דברי דואר שנשלחו למאות אלפי מתפקדים, מודעות בעיתונים. כולם שכרו משרדי פרסום ויועצים אסטרטגיים. אי אפשר בלי זה, וזה עולה מיליונים. אף אחד מהם הוא לא מיליונר בזכות עצמו, וכולם הוציאו מיליונים. מאיפה הכסף?

חוק טיפשי וצדקני של המשפטוקרטיה הישראלית אומר שאצלנו כל הפוליטיקאים יהיו מריה מנצרת, ויוציאו מיליונים בלי להביא אותם. זה מחייב את כולם להסוות את התרומות בכל מיני ישראבלופים, כי במשפטוקרטיה לא חשוב אם המעשה שלך מוסרי או בלתי מוסרי, טוב או רע, מושחת או נורמטיבי. חשוב אם הוא מכוסה בשמיכה משפטית יפה, או אם רואים לו את כפות הרגליים. ברק כיסה את כפות הרגליים שלו בשתיקת יצחק הרצוג, שרון מנסה בשתיקת הבנים. מני מזוז יחליט בשבילנו אם יש מספיק ראיות שהרגל היא רגל. והוא יודע שאם כן ואם לא, שום דבר לא מושחת פה, רק השיטה עקומה.