בשקט בשקט, יושב לו העציר המנהלי נעם פדרמן בכלאו. מעצר חוקי כמובן.

דחפור צה"לי, משמיד בצהלה בית כנסת שהוקם ביד אוהבת על גבעה חשופה בלב הארץ.
חוק הוא חוק...

גם בהאג, משכימים אנשי החוק - מבית הדין הבין לאומי לפשעי מלחמה - לעבודת יומם. קציני צה"ל (ששלחו את הדחפור) נמצאים שם על הכוונת. שרון חמק בינתיים מהרשעה בפשעי מלחמה – בינתיים..., ואנשי גדר ההפרדה – כלומר השמאל ה"שפוי", והמדינה כולה שכופף אל תוך טירוף הגדרות הזה – כולם כולם עומדים עכשיו למשפט. חוק הוא חוק – מסבירה פרקליטת המדינה – "לא אוכל להגן עליכם".

"כיצד אתה מתייחס למושג שלטון החוק" שאלה אותי כתבת 'הארץ' (לילי גלילי -'הארץ' – 16,12,03)
"צמד המילים 'שלטון החוק' הן צירוף מילים מתועב בעיני" - עניתי – "זהו מושג טוטליטרי רודני. אני בעד שלטון הצדק...".

פושע קטן פועל בניגוד לחוק.
פושע בינוני – עוקף את החוק.
פושע גדול – פועל באמצעות החוק.

אלא שמי שבחר בפשיעה באמצעות החוק, מי שמחריב בית כנסת במקום אלפי מבנים בלתי חוקיים אחרים באותו איזור, מי שעושה זאת אמר בעצם – אני מאמין בחוק של החזקים, לא בחוק של הצודקים. ישראל מנסה עכשיו להשיג הסכמה אמריקנית לכך שלבית הדין ב'האג' אין סמכות. אולי אמריקה תזרוק לנו הפעם עצם. ויחד עם אמריקה אנחנו נהיה 'כאילו' חזקים לעוד כמה ימים. ואולי אמריקה לא תסכים. אולם מה שברור הוא, שבתרבות הבריונית שאימצה ישראל כלפי הצודקים שבקרבה, היא שמטה תחת רגליה כל טיעון מוסרי כלפי חוץ. מתי נעמוד כולנו כפושעי מלחמה מול בית הדין שבהאג – זו רק שאלה של זמן. מה יוחלט שם, זו אפילו לא שאלה. את העיקרון קבענו אנחנו. הם ינהגו בנו בדיוק על פי החוק של החזקים – ממש כפי שאנו נהגנו כלפי פדרמן וכלפי המתנחלים.

ובכל זאת ננצח בסוף.

ננצח כי באיזה תא אפל (של פדרמן, של פולארד...) ובאיזו גבעה הרוסה בשומרון – נמצאים בודדים מעונים ומושפלים. אחיהם החליטו לרמוס אותם. אבל הם ששומרים עבור כולנו על הנשק החזק מכל – הם אוחזים בצדק,

שבזכותו ננצח.