ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם

אכן החושך הוא לא רק עניין חיצוני, אלא הוא מרמז על מצבו הנפשי והרוחני של האדם והציבור, אדם שאינו רואה את סבלו של אחיו, שאינו חש בסובב אותו, שרוי בחושך נפשי ורוחני.

הרב דב ביגון , ב' בשבט תשס"ד

יהדות הרב דב ביגון
הרב דב ביגון
צילום: מרים צחי
"ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים, לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" (שמות ו כב-כג).

רש"י מפרש שתי מדרגות בחושך מצרים: חושך של אופל - שלשת ימים ראשונים שלא ראו איש את אחיו, ועוד שלשת ימים אחרים חושך מוכפל שלא קמו איש תחתיו – יושב אין יכול לעמוד ועומד אין יכל לישב.

אכן החושך הוא לא רק עניין חיצוני, אלא הוא מרמז על מצבו הנפשי והרוחני של האדם והציבור, אדם שאינו רואה את סבלו של אחיו, שאינו חש בסובב אותו, שרוי בחושך נפשי ורוחני, וזאת המדרגה הראשונה של הירידה. אבל ישנה מדרגה גרועה ממנה שאין בו יכולת וכוח נפשי לזוז ולפעול, לקום ממקום משכבו או מושבו מחמת היותו בחשכת העצבות והדיכאון. הוא שרוי בחשכה כפולה, במרה שחורה. התיקון לחושך הוא להאיר את הנשמה. להאיר את הנשמה אפשר על ידי שהאדם יוצא מהפרטיות שלו, מקטנות המוחין שלו, על ידי ראיה כללית, התייחסות אל הכלל – "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" (שם). כשהאדם מתרומם להשגה והבנה של "כל בני ישראל", כשאדם הוא אידיאליסט, נותן ותורם, אז אור לו בנשמתו.

נכון לעכשיו אנו חיים בדור שיש בו הרבה אור אבל לא מעט צללים. הצללים נובעים בדרך כלל מהגישה האינטרסנטית הפרטית החומרנית, היא גורמת לכך שאיננו רואים את הסובבים אותנו ולא חשים במצבם, ולפעמים אנו שקועים בתוך עצמנו עד שאין לנו כוח ויכולת להתרומם ממדרגתנו, על כן עלינו להגביר ולחזק את האור במושבותינו על ידי גישה כללית אידיאלית, על ידי הגברת המעשים הטובים, על ידי ההליכה בדרכי ד' יתברך ובמצוותיו שנאמר עליו "כי טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו" ומתוך כך נזכה שלכל בני ישראל יהיה אור במושבותם.