הפרפרים

מעשה בילד פיקח שניגש לחכם ובידו פרפר, שאל הילד את החכם: הפרפר שבין שתי כפות ידי חי או מת? כוונת הילד הייתה ברורה...

מיכאל פואה , ד' בשבט תשס"ד

דעות מיכאל פואה
מיכאל פואה
עצמי
מעשה בילד פיקח שניגש לחכם ובידו פרפר, שאל הילד את החכם: הפרפר שבין שתי כפות ידי חי או מת? כוונת הילד הייתה ברורה: בכל מקרה הוא יכשיל את החכם, אם החכם יאמר שהפרפר חי הוא ימחץ אותו למוות, ואם יאמר שהוא מת, ישחררו לחופשי. החכם ענה לו בחכמתו "בידך הדבר. אם תרצה יחיה ואם תרצה ימות".

נזכרתי במעשה זה כאשר ראיתי את הכותרת הצועקת את דברי הרוצח נאסראללה "ביום חמישי נראה מי חי ומי מת". אלא שיחד עם זאת חדרה בי ההכרה המצמררת שבסיפור הזה אנחנו הפרפרים.

כיצד הפכנו לעם המפקיר את בניו כפרפרים בידיו של רוצח, ובנוסף מוכן לשחרר עוד מאות ציידים ומלכודות, תמורת 3 גוויות ופרפר מקרטע?

כשהייתי ילד למדתי על פרפר שיוצא מהגולם וחי רק יום אחד. באותו יום גורלי ויחיד בחייו דואג הפרפר לדבר החשוב לו מכל, לדור המשך. הפרפר להבדיל מבני אדם אינו עושה זאת מתוך בחירה, אך האחריות לכלל הטבועה בחושיו הטבעיים הרשימה אותי מאוד.

עם ישראל לאורך כל הדורות עומד באין ספור מבחני קיום. קיומו לאורך ההסטוריה הוא תוצאה של השגחה א-לוהית. השגחה זו באה לידי ביטוי, בכך שהעם בכללו בוחר ברגעיו הקשים בקיומו כעם, אפילו במחיר מסירות נפש של הפרטים. בכל פעם שטובת היחיד הייתה הגורם הדומינננטי, התוצאה הייתה נטישת דרכו של העם, התבוללות, ואף התמסרות לגויים במחיר מסירה ורדיפה של בני העם.

בעיסקת ג'יבריל הארורה, בה שוחררו מאות מחבלים, נפרצה הפירצה. בניגוד למוסר היהודי האומר ש"אין פודים שבויים יותר מכדי דמיהם" כדי שילמדו הגויים שאין טעם לחטוף יהודים, כי הם לא משלמים, שוחררו השבויים בהרבה יותר מכדי דמיהם. טובת היחיד הייתה עדיפה על פני סיכון הכלל. חיילים ואזרחים בעשרות ואולי אף במאות נרצחו ונפצעו על ידי אותם המחבלים ששוחררו. המוטיבציה לכל האינתיפאדה, שאת פירותיה הבאושים אנו אוכלים עד היום, קיבלה תמריץ ענק.

ועתה כשהכל ברור שההרג והרצח נמשכים בעת המו"מ. כשיש לנו הבטחה מפורשת שהחטיפות ימשכו. מה גורם להם שם בממשלה להגיע להחלטות כל כך נוראיות? האם הכאן והעכשיו של הבזקי המצלמות בטקסים הממלכתים כביכול, בהם אנו חושפים את ערוות טיפשותינו, מסמאים את עיני מנהיגינו? האם הרצון להסיח את דעת הקהל מפרשיות משפטיות שונות הוא הגורם? או הגרוע מכל איבוד עמוד השדרה המוסרי, המביא לכך שאפילו הפקרת חייל כמו רון ארד שיתכן שעדיין חי, מול 3 גופות ואזרח שסיבך עצמו, לא עוצרת אותם. מנהיגים מוסריים יודעים לעמוד מול דמעות הורים המבקשים בצדק על בנם שנשבה ולא משחררים רוצחים שיהרגו יפצעו ויחטפו עוד רבים אחרים. מנהיגים אמיצים מכניעים אוייבים ולא נכנעים.

מנהיגים יהודים רואים את טובת הכלל, ולא רק את דמעת הורי היחיד. מנהיגים חכמים לא הופכים את עמם לפרפרים.