כל ישראל חברות

עד לפני חורפים לא רבים היה הרבה יותר סדר בעולמנו. בחורף היה קר, בקיץ חם, וכל החנויות היו סגורות בימי שלישי אחר הצהרים. אבל בשנים האחרונות, אפעס, משהו השתבש, אולי בגלל אפקט החממה של כדור הארץ ואולי בגלל אפקט אוסלו.

חגי סגל , י"ט בשבט תשס"ד

נפרד. חגי סגל
נפרד. חגי סגל
צילום: אלירן אהרון
עד לפני חורפים לא רבים היה הרבה יותר סדר בעולמנו. בחורף היה קר, בקיץ חם, וכל החנויות היו סגורות בימי שלישי אחר הצהרים. אבל בשנים האחרונות, אפעס, משהו השתבש, אולי בגלל אפקט החממה של כדור הארץ ואולי בגלל אפקט אוסלו.

שום דבר כבר לא מה שהיה. גם לא רזיאלה, נאוותי משכבר הימים. כשאני משווה היום את רזיאלה שהכרתי לרזיאלה העכשווית קשה לי להאמין שמדובר באותה אישה. מבחינה חיצונית מאומה לא השתנה לרעה, חלילה, אבל בכל מה שנוגע להתנהלות התיאולוגית שלה חל מהפך אדיר. אפילו אהוד אולמרט הוא צוק של עקביות אידיאולוגית לעומת השינוי הרעיוני המאפיין בעשור האחרון את אשת נעורי, זאת שהלכה אחרי עצומת עיניים במדבר ההתנחלויות, בארץ לא זרועה.

ברשותכם, אני רוצה להסביר: פעם, כשרק התחתנו, הייתי הסמכות התורנית היחידה והעליונה בדל"ת אמותינו. קידשתי על היין בשבתות, מכרתי חמץ בערבי פסח, בניתי סוכה מדי חודש תשרי, עירבתי תבשילין בעת הצורך, קבעתי מזוזות, הטבלתי כלים, צמתי בשביל שנינו בתעניות אסתר, וחתמתי על פרוזבולים. רזיאלה נהגה לישון שנת ישרים כשהייתי משכים לתפילות שחרית בבית הכנסת, ושתתה בנחת קפה של בין ערביים כשאצתי-רצתי להתפלל מנחה וערבית במניין.

לעניות דעתי, הסדר הפרדת הרשויות ההוא היה נוח לשנינו. שלום, אחווה וחלוקת עבודה שררו במעוננו. אני למדתי בבא קמא ורזיאלה קראה את שירי זלדה. אני הייתי מופקד על השמעת דברי תורה בסעודות מצווה, והיא היתה אחראית על ניפוי הקמח לעוגות. אני כתבתי דרשות בר-מצווה לבנים והיא חרזה חרוזים לבת-מצווה של הבנות. מעולם לא קראתי סימני עלבון על פניה כשברכתי בקול "ברוך שלא עשני אישה" ואף פעם לא נעלבתי כשהיא בירכה בלחש "שעשני כרצונו".

מעבר לכך פתרתי באופן בלבדי בעיות הלכתיות סבוכות שהתעוררו בצל קורתנו. היא היתה מביאה לי כפיות חלביות שנפלו לתוך נטלת ידיים בשרית, ואני הייתי חורץ את גורלן לשבט או לחסד, כמנהג גברין יהודאין מקדמת דנא. פעם נכמרו רחמי עליה והתרתי לה להגיש לשולחן שניצל צמחי שנשפך עליו במקרר חלב סויה. "אתה תלמיד חכם עצום", היא נתנה בי מבט מעריץ.

עד שיום אחד צלצל הטלפון ומישהי, עם קול אסרטיבי של קצינת ח"ן ראשית וזהבה גלאון גם יחד, ציוותה עלי למסור לרזיאלה שבשבוע הבא יש ערב לימוד לנשים. בתגובה הסברתי לה בעדינות שרעייתי סיימה זה מכבר את לימודיה לתואר השני, ואין לה כרגע תכניות לגשת לתואר שלישי.

"אנחנו לא לומדות שם עבודה סוציאלית", גיחכה הרמטכ"לית מעבר לקו, אנחנו לומדות תורה.

תורה?

"כן, תורה. שתביא חומש ויקרא עם מלבי"ם ורש"ר".

רש"ר?

"רבי שמשון רפאל הירש, מגדולי הוגי הדעות היהודים במאה ה-19. מה הבעיה אתו?"

סברתי אז כי עדיף שרעייתי תרענן תחילה את ידיעותיה בחומש בראשית עם רש"י, אבל העברתי לה את המסר כרוחו וכלשונו. בחלומותי השחורים לא דמיינתי שמאזן היחסים הרוחניים בינינו הולך להשתנות במהירות מהקצה לקצה, שעוד מעט קט יאבד לי המונופול ההיסטורי על סדרי הפולחן הדתי בביתנו. רזיאלה וחברותיה ניצלו את מפגשיהן הלימודיים כדי לחתור בשיטתיות תחת האושיות הגבריות שעליהן נשען עד כה עולם התורה. בן לילה נטלו לעצמן סמכויות תורניות שהיו מנת חלקנו, הזכרים, מאז יציאת מצרים ועד נפילת ברית המועצות.

אחרי השיעור הראשון שמתי לב שרזיאלה קוראת לי פתאום "אישי" במקום "בעלי". אחרי השיעור השני היא נתנה לי הרצאה מקיפה על הנחיתות הספרותית של נביאי ישראל לעומת נביאות ישראל. אחרי השיעור השלישי היא התחילה לערוך גליונות פרשת שבוע שנכתבו על ידי נשים בלבד, אך מטעמים פרובוקטיביים הופצו בעיקר בעזרות גברים. כעבור שניים-שלושה שיעורים נוספים שמעתי אותה מהרהרת בקול על הצורך בכינון משרה חדשה ברבנות הראשית, הראשונה לציון, ועל האפשרות שהיא עצמה תציג את מועמדותה לתפקיד. "אתה תטפל בילדים", הודיעה לי.

בלית ברירה הזמנתי אותה לדין תורה אצל הרב נחמיה, אך הוא פחד להתעסק עם התיק הנפיץ הזה והעביר את ההכרעה לאשתו הרבנית, שכמובן פסקה לטובת הנתבעת. אני מבין היטב ללבך", ניחם אותי הרב בלחישה כשיצאתי מביתו בראש מושפל, אבל הזמנים השתנו. אנחנו צריכים להגיד תודה שהן עדיין מרשות לנו לשיר 'אשת חיל' בליל שבת.

"ניחמתני, רבנו", אמרתי לו, "אפילו גרמת לי הארה גדולה". הוא לא כל-כך ירד לסוף דעתי, אבל באותו רגע היה נדמה לי שאני דווקא יורד לסוף דעתן. בו ביום הכרזתי בסודי סודות על מבצע למיגור ההתקוממות הנשית במגזר הציוני-דתי. באמצעות רשת קריאה חשאית, שבימים כתיקונם נועדה לסכל פינוי מאחזים בלתי חוקיים, הצלחתי לכנס באחד המקלטים ביישוב קומץ גברים שהרהיבו עוז להתמרד ולהשיב ימיהם כקדם. כל השאר העדיפו המשך חיי עבדות והשפלה רוחנית על פני עימות חזיתי עם בת זוגם ושותפותיה.

האמת, שיקשקנו. אני מרגיש כמו האנוסים בספרד, ציחקק גוזלן בעצבנות. כל קול נשי שנשמע בחוץ העביר בנו צמרמורת. מרוב פחד לא היה לנו תאבון לטעום מהעוגה הנפלאה שארציאלי הביא. "אפיתי בעצמי", הוא מחה דמעה.

ובכן, על החלטות הכנס לא נוכל להרחיב כאן את הדיבור, כי המערכה עדיין בעיצומה, אבל רק נספר לכם, אחים לצרה, שבכמה בתים ביישובנו מתרחשים לאחרונה דברים מוזרים, המעוררים מחשבות שניות אצל חברות מועצת גדולות התורה. רזיאלה, למשל, שמה לב, למגינת לבה, שאין לה עוד מונופול על הדלקת נרות בערב שבת. גם אני מדליק. בחזרה מבית כנסת כבר לא שרים אצלנו אשת חיל, אלא ברוך הגבר.

מה יש, לא מגיע לנו? לעומת זאת איני נאבק עוד על זכותי להשמיע דבר תורה ליד השלחן, אך גם לא מוותר על זכותי לשסע את דבר התורה שלה בקושיות נוקבות ובפלפולי כפירה, כפי שהיא ויוצאי חלצינו אהבו לעולל לי בעידן הטרום נשי.

כשייולד לנו בקרוב נכד ראשון, בעזרת השם, היא תצטרך לדאוג לבד למוהל ולסנדק. כשבן זקונינו יגיע למצוות, לא אני אכתוב לו דרשה. גם מזוזות אני מתכוון להפסיק לבדוק או לרכוש עד יעבור זעם. אפילו במסיבת השיכורים השנתית בפורים היא תיאלץ לייצג אותנו הפעם אם תתמיד בהתעקשותה לקרוא את מגילת אסתר. "תזכי למצוות", אגיש לה יין יבש בכוס של בירה, ואשתה להנאתי מיץ פטל.



הרשימה פורסמה במדור הסאטירי 'צורה לנו' של העיתון "נקודה".