על שרות מילואים

בשביל להגיש פינה קבועה ביומן הבוקר של ערוץ 7, צריך להיות מה שנקרא "מחובר". להיות כל הזמן בעניינים ולדעת מה קורה בחדשות ופרשנויותיהם. מה לעשות, ובשבוע האחרון הייתי בשרות מילואים

משה ולך , ז' באדר תשס"ד

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
בשביל להגיש פינה קבועה ביומן הבוקר של ערוץ 7, צריך להיות מה שנקרא "מחובר". להיות כל הזמן בעניינים ולדעת מה קורה בחדשות ופרשנויותיהם. מה לעשות, ובשבוע האחרון הייתי בשרות מילואים, מהרגע שנכנסתי לפעילות לא שמעתי ולו מילה אחת של חדשות, היינו עסוקים שם מאוד ולא היה זמן להתעדכן. (בהערת אגב, יש תחומים שבהם צה"ל נשאר אותו צה"ל כמו לפני 20 שנה, אולם יש תחומים שבהם הצבא הצליח להשתנות, ואחד מהם הוא ניצול הזמן באימונים, העובדה שלא היה זמן לשמוע חדשות יש בה משהו מעודד). הניתוק הזה גורם לכל מיני דברים טובים, מעבר לניקוי הראש, מעבר לעובדה שכאשר אתה חוזר ורואה עולם כמנהגו נוהג: אותם הדיבורים אותם העניינים, לא הפסדת כלום.

מעבר לכל זה הניתוק עוזר לראות דברים בעין יותר טובה. התקשורת במהותה היא ביקורתית ומחפשת את הדברים הרעים ואת מה שלא בסדר. עליהם היא מדווחת, אותם היא מפרשת ומבקשת תגובות לפרשנויות ותגובות לתגובות וכו' ובכך מבלבלת אותנו ואת מוחנו. אין כמעט דיווחים ועיסוק בצדדים היפים במדינתנו הקטנה. כאשר מצליחים להתנתק ולתת לעצמנו לראות את הדברים לבד בלי העיסוק התקשורתי, בלי הביקורת, ובלי העין הצינית הרעה, אפשר לראות גם דברים יפים.

והנה לכם דוגמא:

חזרתי משרות המילואים הרבה יותר רגוע ואופטימי. אתה פוגש במילואים קבוצה גדולה של אנשים שעוזבים את הכל מאחוריהם את עסקיהם, משפחותיהם, בעיותיהם וטרדותיהם ונכנסים כל כולם לתוך עולם אחר לחלוטין, מעין דברי הרמב"ם בהלכות מלכים: "ומאחר שייכנס בקשרי המלחמה…לא ירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זיכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה". זה נכון שלא כולם נשענים על "מקווה ישראל ומושיעו", אך הם בהחלט מוכנים לעזוב הכל ובצורה מאוד רצינית להיכנס בקשרי המלחמה. מקבלים תוכנית אימונים, יושבים באופן רציני ואחראי, מתלבטים, מתכננים, בקושי ישנים ומוציאים לפועל אימון ברמה מאוד גבוהה. כשראיתי אותם יושבים ועוסקים כל כך ברצינות, הרגשתי שיש קבוצה מאוד גדולה של אנשים מאוד איכותיים ומסורים, ללא קשר להשקפותיהם הפוליטיות, שאם חס וחלילה יקרה משהוא יש על מי לסמוך. היום קיימת מעין אווירת אפוקליפסה, שחיתות, משבר כלכלי, משבר ערכי, קץ הציונות וסוף המדינה, והנה לדוגמא ציטוט מדבריו האחרונים של משה פייגלין המופיעים באתר האינטרנט של ערוץ 7:

"כנראה שבשנות החמישים כשהיה צנע, והעולים עוד חיו במעברות – הייתה פה מדינה. היום כבר אין – היום גדלנו משש מאות אלף לששה מליון. כמעט ששה מליון… עם מנטליות של שישה מליון. ישראל של היום היא כבר לא מדינה. העץ זקוף למדי – ואפילו רחב מבעבר – אבל הוא אכול תולעים. זה הכל כאילו, בערב שלאחר הפיגוע בירושלים שידרו כדורגל, כמו הפסנתר שהמשיך לנגן על הטיטניק".

אינני יודע עם זה נכון או לא, קשה לדעת אם הכל אכול תולעים, ואינני יודע מהם הפרמטרים לבדיקת הקביעה הזאת, אך אני בהחלט מסכים שכשחיים כל הזמן על פי המציאות שיוצרת התקשורת אפשר בהחלט להגיע למסקנה זו. אך כשמצליחים להתנתק, אפשר בהחלט לראות גם דברים אחרים. אני, משרות המילואים חזרתי עם תחושות אחרות לחלוטין, עם הרבה יותר תקווה ואופטימיות. איך נאמר בשיר "חזרנו עייפים אך מרוצים".

לכל ה"מחוברים" ו"חולי" ו"מסניפי" החדשות והתקשורת, קחו לכם פסק זמן לפעמים, זה יעשה לכם רק טוב, ויעזור לכם לראות תמונה יותר מאוזנת ונכונה.

שיהיה יום טוב לכולם.