רחמנים בני רחמנים

יום ראשון בבוקר, 22.2.04, נכנסתי למשרדי והודיעו לי על פגוע בירושלים. דרוכה, הקשבתי לרדיו לשמוע איפה זה התרחש.

רחל סילבצקי , ט' באדר תשס"ד

רחל סילבצקי
רחל סילבצקי
צילום: ערוץ 7
כך זה קרה.

יום ראשון בבוקר, 22.2.04, נכנסתי למשרדי והודיעו לי על פגוע בירושלים. דרוכה, הקשבתי לרדיו לשמוע איפה זה התרחש. שמעתי את המילים "רח' קרן היסוד" וצלצלתי בלחץ הלא הגיוני הפוקד את כולנו בדקות הראשונות של הודעה על פגוע, לבן עקיבא, עו"ד במשרדי דודו רותם ברח' קרן היסוד, כדי לוודא שהגיע מביתו באפרת בשלום.

"הוא מאחר בחצי שעה ולא יצר קשר", ענתה המזכירה שם בדאגה. גם אשתו נעה, כבר
בעבודה בהדסה עין כרם, היתה מודאגת.

ואז עקיבא צלצל להגיד שהוא בסדר, שהוא ראה את הפיצוץ ממושבו באוטובוס קו 167 ורץ לסייע, טיפל באשה בהריון שישבה בחלק הקדמי של האוטובוס ובאשה אחרת שהתמוטטה על הכביש.

אם היה נכנס לחלק האחורי, היה רואה את אחותו.

צלצלתי לראשונה לבתי זהבה להגיד לה שאם היא היתה מודאגת, אין סיבה לכך כי עקיבא במשרד. לא היתה תשובה—אז השארתי לה הודעה.

לא יכולתי לדעת שזהבה הביאה את האוטו מביתה באלעזר למוסך בתלפיות לתיקון ועלתה על קו 14. לאחר חצי שעה צלצל הפלאפון שלי.

"אמא" אמרה הקול של זהבה.

:"היי, זהבה, השארתי לך הודעה, אך לא ענית" אמרתי. "אל תדאגי, עקיבא בסדר" .

"הטלפון שלי בעולם הבא, אמא" היתה התשובה, "אבל ב"ה אני בחיים ובחדר המיון. הוציאו אותי דרך החלון של האוטובוס"

בדיקות, כאבים, פצעים, גבס, טיפול, כתבים, כסא גלגלים, מפגש עם הילדים המומים, זכרונות ודמעות, ותודה להקב"ה על החסד שגמלנו...הכל שימש בערבוביה אותו יום.

אבל הלמחרת הביא אותי לכתוב את הרש"מ.

כי אני לא ידעתי על זה, ואני חושבת שצריך לדעת את זה.

כי למחרת הגיע "עמך", ה"עמך" הזה מהשיר "עם ישראל חי", תופעה שלא הכרנו, תופעה שאומרת יותר מכל שאנחנו נתגבר ושהם יאבדו מתחת פני השמים כמו המן ובניו.

ראשון הגיע נציג הארגון לילדי נפגעי טרור עם צעצועים לילדים שמהר מאד צהלו ובחרו דובי גם לאמא...

ולאחר מכן בא בחור שנפגע בתאונה והקריא ברכה בחרוזים שכתב בשביל זהבה ומסר לה מחזיק מפתחות עם תפלת הדרך...

קבוצת בנות מאולפנת אבן שמואל התיישבו עם גיטרה לשיר ולנגן בחן כל שיר שהיא בחרה...

חייל אמריקאי שנפצע בוייטנם בא ואמר לה שיש לה עוד מצוות לעשות, הביא סל ממתקים וספר תהלים...

נציגי חברת החשמל הביאו צ'ימידן עם כל מה שנחוץ לשהייה בבית החולים ואיחולי החלמה..

ושתי נשים הביאו עוגה ועוגייה ענקית עם פנים מחייכות לילדים ואמרו שישמרו על קשר...

צעירי חב"ד הביאו ברכה ועוד ספר תהלים.

סתם אשה נחמדה הביאה צעצועים לילדים ואמרה שהיא הולכת לכל פצוע.

אביה של דסי רבינוביץ ז"ל הביא כוס חרסינה מלא ממתקים.

משפחה חרדית הופיעה עם אורגן חשמלי, הבת מנגנת, האבא שר, בנים חמודים קטנים רוקדים לצלילי שירי פורים.

וזהבה בקשה שישירו "אין ערוך לך ה' אלקינו.." כשדמעות חונקות את כל הנפשות בחדר.

דמעות של תודה לאלקים למקרה שלנו, דמעות של עצב לנפגעים ולפצועים קשה, דמעות של תודה והערכה לעם הזה, לעם הזה, וכמה טוב שהוא כזה שהוא כזה..