על פערים חברתיים

לאחרונה נודע כי מדינת ישראל עלתה למקום הראשון בעולם בפערי ההכנסה בין העשירון העליון לעשירון התחתון וזה, מיותר לומר, עצוב מאוד.

עו"ד יוסי פוקס , י' באדר תשס"ד

דווקא ביו"ש. עו"ד פוקס
דווקא ביו"ש. עו"ד פוקס
צילום: יח"צ
לאחרונה נודע כי מדינת ישראל עלתה למקום הראשון בעולם בפערי ההכנסה בין העשירון העליון לעשירון התחתון וזה, מיותר לומר, עצוב מאוד.

בכל שני וחמישי, אנו מתבשרים על עובדים נוספים במערכת הציבורית שמשתכרים ארבעים, חמישים או שישים אלף ש"ח בחודש על חשבון משלם המסים ובד בבד, אנו מתבשרים על עוד מובטלים ועל עוד משפחות שיורדות אל מתחת לקו העוני, כאלה שאין ידם משגת אפילו לקנות לחם לילדיהם.

כל ההסברים של מומחי הכלכלה למיניהם על "תהליכי" צמיחה שלוקחים זמן ועל "ניתוח" שנעשה למשק, לא מניחים את דעתי, אף שחלק מהצעדים שנוקט בהם משרד האוצר במאבקו במונופולים השונים, הם צעדים מתבקשים.

ככל הידוע לי, מדינת ישראל הנה בראש ובראשונה ולפני כל דבר אחר – מדינה יהודית, וככזאת, תפקידה לדאוג לכך שלכל משפחה בישראל יהיה, לכל הפחות, לחם לאכול ובגד ללבוש או כחזונו של זאב ז'בוטינסקי על המדינה היהודית שעתידה לקום, שתבטיח לכל אזרחיה את חמשת המ"מים: מזון, מלבוש, מעון, מרפא, מורה.

לא נעים לומר, אולם אף שעברו 55 שנים מאז הוקמה מדינת ישראל, לא עומדת המדינה ביעדים הבסיסיים שהוצבו לה בכל הנוגע לקיום בכבוד של אזרחיה.

לעניות דעתי, הפתרון נעוץ במוכנות של נבחרי הציבור לשנות את סדרי העדיפויות ולהציב את טובת המדינה ואזרחיה בראש, לפני טובתם האישית.

לכאורה נראה פתרון "גאוני" זה, כמובן מאיליו, אולם לצערי רוב נבחרי הציבור, מבלי לפגוע ביחידי הסגולה שאינם כאלו, שוכחים שהם שליחי הציבור בישראל ותפקידם להיטיב את מצב המדינה, ובמקרה זה לצמצם את הפערים החברתיים הללו – גם אם ישלמו על כך מחיר פוליטי יקר.

והדוגמאות הם לרוב, החל מההצעה לבטל כמה מאות תקנים של סגני ראשי ערים, מהלך שהיה חוסך למשק עשרות מיליוני שקלים ונגנז בלחץ פוליטי, דרך הצעת חברי הכנסת להוסיף לעצמם עוד תקן של עוזר פרלמנטרי או הטבות אחרות וכלה בהצעה לקבוע תקרת שכר במגזר הציבורי, שנבחרי הציבור דואגים למסמס אותה, וכו'.

כמה שזה נשמע נאיבי משהו, הדרך היחידה לצמצם את הפערים החברתיים במדינה היא לחתוך מאלו המשתכרים עשרות אלפי שקלים בחודש ולבטל את כל הג'ובים המיותרים ולדאוג שהמיליונים (או המיליארדים) שיחסכו למשק, יגיעו בדרך זו או אחרת לעשירון התחתון, אחרת, נמשיך לראות כאן את תיאטרון האבסורד בו במקום לקחת מאלו שיש להם עודפים – חותכים בבשר החי ומעלים את מחיר הלחם או את הנסיעה באוטובוסים.

כל המפלגות שחרטו על דגלם את הנושא החברתי, כשלו בשליחותם משום שנציגיהם לא היו מוכנים "לשכב על הגדר" עבור טובת הציבור והעדיפו אינטרסים פוליטיים אישיים על פני טובת הכלל.

המשותף לכל המנהיגים הגדולים שקמו בהיסטוריה היהודית, מוכנותם להעדיף את אינטרס הכלל על האינטרס הפרטי שלהם, הוא דבר שקשה היום למצוא במדינה היהודית היחידה בעולם.