אחת התוצאות של חטא העגל הייתה הסתרת הפנים. תחנוניו של משה ולחצו "ויאמר אליו אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה" (שמות ל"ג טו) נענו בשלילה "ויאמר לא תוכל לראת את פני כי לא יראני האדם וחי:… ופני לא יראו" (שם, כ,כג). בפרשתינו עניין נוסף הקשןר להסתר פנים והוא המסווה שהיה על פני משה. "וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו:… ויתן על פניו מסוה: ובבא משה לפני יקוק לדבר אתו יסיר את המסוה עד צאתו ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה: וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה והשיב משה את המסוה על פניו עד באו לדבר אתו" (שם, ל"ד ל-לה).

מקור אחר שכנראה קשור לסוגיא זו נמצא בספר שמואל. לאחר שיואב משכנע את דוד להשיב את אבשלום, שרצח את אמנון, לירושלים, מסייג דוד את החזרה בתנאי "ויאמר המלך יסב אל ביתו ופני לא יראה ויסב אבשלום אל ביתו ופני המלך לא ראה" (שמואל ב י"ד כד). מה פשר ההדגשה שאבשלום לא יראה את פני המלך? האם הכוונה כאן רק להסתר פנים ביחסי אב ובן שלא נהג לא כבן ולא כאח?

נופך חדש בהסבר העניין נמצא בשנים האחרונות. ספר מלכים מספר לנו כי סנחריב נרצח בידי שני בניו "ויהי הוא (סנחריב) משתחוה בית נסרך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב והמה נמלטו ארץ אררט וימלך אסר חדן בנו תחתיו" (מלכים ב י"ט לז). בארכיון המלכותי של מלכי אשור נמצא בשנים האחרונות מסמך שפורסם על ידי פרו' סימו פרפולה. במסמך זה מסופר כי לאוזניו של אחד מתושבי נינוה הגיעה תוכניתם הסודית של אדרמלך ושראצר לרצוח את סנחריב אביהם ולתפוס את השלטון. אותו אזרח פשוט, הבין שמצוי בידיו מידע רב ערך (עיין סיפור בגתן ותרש במגילת אסתר). לכן התיצב בפתח ארמון המלוכה וביקש ראיון דחוף אצל המלך, בהליך מקוצר. הליך זה מקביל היום להליכה לבית המשפט העליון כבג"ץ, תוך דילוג על הערכאות היותר נמוכות. כיון שאיש זה לא היה שייך למעמד העליון (עיין שוב כדוגמא במגילת אסתר "ראי פני המלך הישבים ראשנה במלכות" (א' יד) או במלכים "וחמשה אנשים מראי פני המלך אשר נמצאו בעיר" (כ"ה יט) עיין גם ירמיה נ"ב כה) הושם על ראשו מסוה שלא אפשר לו לראות את פני המלך.

באותו יום, סנחריב היה מאוד עסוק ולכן ביקש שיעבירו חלק מהאנשים שחיכו לראיון עמו אל אדרמלך בנו. חושף הקשר שלא היה מודע לכך התייצב לפני הבן, מתכנן הקשר, והכריז "אדני המלך, בניך אדרמלך ושראצר זוממים לשלוח יד במלך". אדרמלך לא התאפק ביקש שיסירו את המסוה מעל פניו של האזרח המסכן, שהבין מיד כי עשה את טעות חייו.

כמה שעות מאוחר יותר הוא הוצא להורג בפקודת אדרמלך. לאחר כשלון המרד ובריחתם של הבנים הרוצחים, פנה אל המלך החדש אסרחדון, אחד הפקידים הבכירים שכנראה היה מודע למה שקרה וביקש מן המלך לפצות לפחות, את משפחתו של אותו אומלל שניסה למנוע את הרצח.

ממקור חיצוני אותנטי זה, מתבאר המנהג הקדום שעל פיו רק למי שנמצא במעמד מספיק גבוה רשאי לראות את פני המלך. הירידה במדרגת העם לאחר חטא העגל היא זו שלא אפשרה לההענות לבקשתו של משה " את פניך יקוק אבקש"(תהלים כ"ז ח). אותה ירידה של העם היא גם זו, שגרמה למרחק שנוצר מבחינה רוחנית בין העם ובין משה, מה שגרם לצורך במסווה על פניו. נציין לסיום כי מלכי יהודה וישראל שלא עשו עצמם לאלוהות, שלא כמו מלכי אומות העולם, לא נהגו כנראה במנהג זה. לפי זה עונשו של אבשלום לא היה במישור האישי, אי ראיית פני המלך משמעותה אי כניסה למעגל השרים העליון שניהל את הממלכה.

הבה נתפלל כי תתקבל תפילתו של דוד

"אל תסתר פניך ממני… לולא האמנתי לראות בטוב יקוק בארץ חיים"
(תהלים כ"ז ט,יג)

ונזכה שוב להיות במדרגה של "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים".

הרב יוסף כרמל ראש כולל ארץ חמדה