דיקטטורה ימנית בשירות השמאל

דומה כי לא תהיה טעות לומר כי הימין הפוליטי במדינת ישראל מעולם לא ערער על זכות השמאל לקחת מונופול על הדמוקרטיה.

ד"ר רעיה אפשטיין , כ"ט באדר תשס"ד

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
דומה כי לא תהיה טעות לומר כי הימין הפוליטי במדינת ישראל מעולם לא ערער על זכות השמאל לקחת מונופול על הדמוקרטיה. בכך העניק לגיטימציה מלאה לתופעה האנטי-דמוקרטית זאת והפך עצמו לקבלן הביצוע של אידיאולוגית השמאל המזוהה עם הדמוקרטיה*.

למרות שהמגמה נולדה יחד עם הולדת ממשלת הימן הראשונה (וכן עם הופעתו של מר אריאל שרון בה בתפקידו של הבולדוזר לצורך החרבת הישובים היהודים), יש לציין כי ראש ממשלת ישראל המכהן כיום הצליח להביא אותה עד לשיאים שלא הכרנו קודם. אחד מהביטוים לכך ניתן למצוא בדיווח אודות שיחה שהתנהלה בינו לבין ח"כ מטעם "העבודה" דליה איציק ב-17 מרץ 2004: "חברת הכנסת איציק דיווחה היום בראיון לגל"צ כי ראש הממשלה סיפר לה, בשיחה שארכה כשעה, על תוכניות העקירה שלו שיתרחבו ל'הרבה יותר מרק עזה'. ... ח"כ איציק אמרה שנאמרו לה דברים ברורים כולל אמירה ש'השמאל לא יכול לעשות את המהלכים אותם אני מתכנן', זאת בשל עצם היותו מנהיג מטעם הימין [מודגש לא במקור – ר.א]. ... כאן המקום לציין כי בשיחה שהתקיימה הבוקר עם סגן שר הביטחון, חבר הכנסת מטעם הליכוד, זאב בויים, שב ואמר בויים כי אין לו מידע על תוכנית ההינתקות ועל כן היא אינה קיימת מבחינתו"( לכתבה במלואה).

המגמה המוזרה הזאת אינה מקרית כלל ועיקר. היא מהווה רכיב פנימי הכרחי בתופעה הרבה יותר נרחבת, שכן, כמו מהותם האמיתית של תהליכי אוסלו טושטשה, על ידי השפה המהופכת של "השיח החדש" הישראלי- אורווליאני, באמצאות מילת "השלום" - כך הוסתרה מעיני הציבור שיטת הדיקטטורה האידיאולוגית של השמאל אשר כונתה בשם "הדמוקרטיה". שיטה זו מתבססת על שליטת האמת אחת ויחידה בפוליטיקה (ובפוליטיקה הישראלית של ימינו זוהי "אמת השלום") ומזהה אותה עם עצם הדמוקרטיה**. היא מחייבת את כל המפלגות הקיימות במדינה להאמין באמת זאת ולהשתתף בתהליך יישומה הפוליטי - שהרי אם לא תעשו כן, לא תהיה להן זכות להיחשב ל"דמוקרטיות".

האופציה היחידה למחנה הימין לשבור את דינמיקת ההתאבדות הזאת שהופכת את אוסלו, על גרסותיו של "מפת הדרכים", "הבנות ז'נבה", "תוכנית ההתנתקות" ועוד כאלה, לתהליך דטרמיניסטי שאינו ניתן לעצורו, היא אופציית חשיפת הרמייה בעניין "שלום-דמוקרטיה" ***, וסירוב מוחלט להסתגל אליה ולשתף עמה פעולה. במילים אחרות, הבחירה היא בין אמת ושקר, ואין כיום כל צורך להוסיף ולומר במה בחר הליכוד.

בזמן האחרון בקרב הציבור של מתיישבי יש"ע הולכת ונוצרת מודעות לדבר השקר שבהנמקה "הדמוקרטית" של תוכניות עקירת הישובים. אולם לצד צמיחת המודעות החשובה הזאת נמשכת המסורת של מנהיגי ההתיישבות להישבע אמונים לדמוקרטיה המסולפת, להצטדק ולהתנער מ"הקיצונים" ש"מסכנים אותה", לגנות אותם, להוקיעם. במקום כל זה ראוי היה שיציבו בפני חסידי הדמוקרטיה מן השמאל מספר שאלות ענייניות, כגון אלו:

  • איך, לדעתכם, היה מגיב ציבור בארה"ב, לו המפלגה הדמוקרטית היתה מנסה לכפות את השקפת-עולמה על המפלגה הרפובליקנית, ובמקרה וזו ניצחה בבחירות – להכריחה לפעול ולנהל את חיי המדינה על פי האידיאולוגיה של הראשונה, בטענה שאם לא תעשה כן יהיה פירוש הדבר כי מהווה היא סכנה לדמוקרטיה?


  • מה היתה תגובתכם אם מישהו היה דורש מכם, מהשמאל, בשעה שנבחרתם לשלטון, לבצע את מצע הימין?


  • בהיותכם שוחרי הדמוקרטיה, שהשכם והערב נלחמים באויביה, מה גורם לכם להשתיק את רמיסת משמעותן הדמוקרטית של הבחירות על ידי הימין, שמתבטאת בכך שהוא באופן שיטתי ומתמיד מבצע את המדיניות ההפוכה לזו עליה מצביע רוב העם? האם אתם מסכימים כי משמעות דברי ראש הממשלה לח"כ איציק (ראה לעיל) היא, בעצם, זו: "אפילו אם רוב העם היה בוחר בכם בבחירות – לא הייתם מסוגלים לעשות את המהלכים אותם אני מתכנן; האמת היא שאנחנו לא נבחרנו על ידי רוב עם על מנת לעשות את המהלכים הללו, שכן לו רוב העם היה רוצה בהם – היה מצביע בבחירות עבורכם; אבל אני מצפצף על רוב העם, ועל אחת כמה וכמה על המיעוט של מתנחלים, ועושה כל מה שעולה על רוחי: ארצה – אגרש את היהודים מבתיהם, ארצה - אהרוס את המדינה, ארצה אמכור אותה לאויבינו, זאת בשל עצם היותי מנהיג הימין".


  • האם אתם מסכימים כי שרון ביטל בפועל את מצע הבחירות של מפלגתו, שהביא אותה לשלטון ועשה אותו לראש הממשלה? האם אתם מסכימים כי אין לו סמכות דמוקרטית (שמוענקת במשטר הדמוקרטי הליברלי אך ורק על בסיס הבחירות) לבצע את מדיניות שמהווה היפוך קוטבי לגבי מצע הבחירות של מפלגת "הליכוד" ? האם ניתן להכחיש את העובדה כי יש בזה מעין הפיכה אנטי-דמוקרטית, כלומר: חיסול המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל והחלפתו בדיקטטורה אישית של שרון?


  • האם אינכם חושבים כי ישנה הקבלה פורמלית מסוימת בין הסיטואציה זאת, כפי שהיא תוארה לעיל - לבין הסיטואציה ההיסטורית הידועה, שאתם דווקא נוהגים להקבילה להתנהגות הימין, אך במקרים אחרים לגמרי: היא הסיטואציה שהתרחשה במחצית הראשונה של המאה הקודמת בגרמניה?


  • מדוע מסתירים אתם מן הציבור את העובדה הידועה לכם היטב, של רמיסת הדמוקרטיה בישראל והקמת הדיקטטורה? מדוע לא רק משתיקים אתם את העובדה הזאת, אלא אף תומכים בה ומעניקים לה לגיטימציה בטענתכם השקרית שזוהי דמוקרטיה, בדרישתכם האולטימטיבית מציבור המתנחלים להישמע להוראות "הדמוקרטיה" הזאת ובהצגת אלה שאינם מוכנים להישמע לדיקטטורה ולהיכנע בפניה, בתור "פושעים" המסכנים את הדמוקרטיה ?


  • האם אתם מתעלמים מכל אלה "רק" בשל שדיקטטורה של שרון משמשת בידיכם כלי-שרת ליישום האידיאולוגיה שלכם? ואם כך הוא הדבר - או אז השאלה העיקרית היא: מאיזה צד כאן באה התופעה שאתם קוראים לה "העבריינות האידיאולוגית", ומיהם הפושעים הממשיים נגד הדמוקרטיה?



*על היווצרות הדמוקרטיה החדשה הזאת בעקבות מלחמת ששת הימים: אליעזר שביד, הציונות שאחרי הציונות , תשנ"ו, עמ' 52
** פרופ' יעקב טלמון הגדיר את התופעה הזאת של זיהוי האמת אחת ויחידה בפוליטיקה עם הדמוקרטי בשם "הדמוקרטיה הטוטליטרית"; ראה: יעקב טלמון, ראשיתה של הדמוקרטיה הטוטליטרית, תשמ"ז, עמ' 1
*** "הדמוקרטיה והשלום הם תאומים סיאמיים...דמוקרטיה חייבת להתגונן ולהילחם באויבי הדמוקרטיה": שמעון פרס, בנאומו ביום הזיכרון ליצחק רבין ב-1996