המורדים והשורדים

אם למישהו מהצד נדמה לפעמים שכל המתנחלים אותו דבר, הוא כנראה עיוור צבעים או שב"כניק. אני, שמכיר אותם לפני ולפנים עוד מהימים שדליה איציק היתה בבני עקיבא, יכול להעיד שאף מתנחל אינו דומה למשנהו.

חגי סגל , ז' בניסן תשס"ד

נפרד. חגי סגל
נפרד. חגי סגל
צילום: אלירן אהרון
אם למישהו מהצד נדמה לפעמים שכל המתנחלים אותו דבר, הוא כנראה עיוור צבעים או שב"כניק. אני, שמכיר אותם לפני ולפנים עוד מהימים שדליה איציק היתה בבני עקיבא, יכול להעיד שאף מתנחל אינו דומה למשנהו. כל אחד הוא עולם ומלואו בפני עצמו. אפילו ארציאלי ואורותי, שלכאורה הם תאומים סיאמיים מבחינה רעיונית, אמונית וחזותית נמצאים משני צידיה של תהום עמוקה, תהום ששום מהנדס לא יצליח אי פעם למתוח גשר מעליה. הם אמנם גדלו באותו סניף, למדו תורה על ספסל אחד ב'מרכז', ולימים התנחלו יחדיו על גבעת טרשים בלב השומרון, ובכל זאת מחזיקים בעמדות קוטביות בדיון הבוער ביותר על סדר יומנו, דיון שאין גורלי ממנו: לפרוש או לא לפרוש?

"לפרוש מיד", תובע אורותי במפגיע ועיניו יוקדות אש.

"להישאר", לוחש כנגדו ארציאלי בשארית כוחותיו, ידיו מגששות אחרי כמוסת אספירין, על כל צרה קרדיולוגית שלא תבוא. וכבר קרה שהשניים התווכחו והתווכחו כל הלילה עד שבאו אפי איתם ובני אלון ואמרו להם, רבותינו, הגיע הזמן להחליט.

לא, לא מדובר בהכרח בוויכוח טרי שהתגלע עכשיו ביניהם לרגל החבירה הרעיונית בין אריק שרון ליוסי ביילין. הוויכוח עכשיו הוא רק נדבך בודד במחלוקת עתיקת יומין בין שני האישים הללו, מחלוקת שימיה כימי הציונות הדתית. יש אומרים שהיא התגלעה לראשונה עוד בתקופת הקונגרס הראשון. כבר אז טען אורותי בלהט שהמזרוחניקים מוכרחים לפרוש מיד מהקואליציה, לאחר שהתברר פתאום שהרצל אינו מניח תפילין, ואילו ארציאלי סבר שבינתיים עדיף להשפיע על חוזה המדינה מבפנים. "אם תרצו אין זו אגדה", טען ארציאלי בלהט, והרצל רשם את ההברקה בפנקסו.

שיהיה ברור: שניהם מתמלאים אושר כשהימין מנצח בבחירות. הם אפילו נוהגים לשתות לחיים מאותה כוסית כשחיים יבין מודיע בקול נכאים שהשמאל שוב אכל אותה, ושהליכוד ירכיב את הממשלה הבאה. שניהם גם נחלצים בלב אחד למשימת צירופן לקואליציה של המפלגות הקרובות ללבנו, ונרתמים להשיג עבורן מקסימום תיקים, תקציבים ושאר הטבות מגזריות שממלאות אחר-כך מאות עמודים בדו"ח מבקר המדינה ובדו"חות המעקב של שלום-עכשיו.

במו עיני ראיתי אותם ב-1988 מתחבקים באושר כאשר הטלוויזיה העבירה בשידור חי את טקס השבעתה של ממשלה חדשה בישראל, ממשלה שבה לא נפקד כמובן מקומם של נציגינו. השמועות אמרו אז שאותם נציגים הסכימו להצטרף לממשלה רק אחרי שהחתימו את אורותי על התחייבות בשבועה להעניק להם 100 ימי חסד לפני שיתבע מהם לפרוש.

ברם, עוד באותו ערב חזר מיודענו לסורו. נאום ההכתרה של ראש-הממשלה במליאת הכנסת לא היה תקיף דיו לטעמו. במקום להצהיר שירושלים תישאר בירת ישראל לנצח נצחים, מר שמיר אמר רק "לנצח" (או "לעד", אני לא זוכר), ואורותי סבר שלימין אסור להישאר אפילו רגע בממשלה כה שמאלנית. שרי המפד"ל החלו לנסח בלב כבד מכתב התפטרות, אבל ברגע האחרון השיג ארציאלי פשרה לפיה ירושלים תישאר בירת ישראל לנצח נצחים ובתמורה תישאר המפד"ל לנצח בממשלה.

כמובן, הפשרה הזאת לא היתה מקובלת על אורותי כלל ועיקר. הוא לא חדל לרגע מחתירתו המתמדת תחת אושיות הנוכחות הימנית בחדר הישיבות של הממשלה. מוחו הקודח רחש ובחש תוכניות התנתקות. בדרך כלל עלה בידי ארציאלי להכשיל אותן בעוד מועד, אך לפעמים כשלו כוחותיו או שהוא היה במילואים, ומפלגות הימין פרשו. אורותי פשוט טאטא אותן החוצה באמצעות דברי מוסר, הפגנות, משמרות מחאה, פסקי הלכה ופשקעווילים.

ב-1992 הוא ניסח אישית את מכתב הפרישה של תנועת התחיה ז"ל מממשלת שמיר, וב-98' לחץ במו ידיו על ידית כסא המפלט של חנן פורת מממשלת נתניהו. רק עם המפד"ל היו לו פחות הצלחות, עקב החיבור המובנה שלה אל הכורסה הממשלתית.

ילדיו מספרים, שמתחת למיטתו מונחים ארגזים עם סטיקרים מאובקים "פרישה עכשיו". הוא הדפיס אותם על חשבונו עוד בתקופת ממשלת גולדה, וממשיך להשתמש בהם מאז, ממשלה אחרי ממשלה, כאילו זה עתה יצאו ממכבש הדפוס. יש לו גם סטיקר "זבולון צא כבר", שהודפס עוד בתקופת המר ז"ל, אבל כוחו יפה מבחינתו גם לזבולון אורלב יבל"א ולזבולונים שעוד יבואו.

אתם בטח סקרנים לדעת מה הוא עושה כשהליכוד באופוזיציה, ואין ממה לפרוש? ובכן, הוא יושב אז שעות עם ארציאלי ומקשיב לקינותיו על האסון הגדול שנגרם לארץ ישראל ולשאר העולם בגלל מגיפת הפרישות של הימין הישראלי מהקואליציות של הליכוד, ומהפרישות בכלל. עד היום ארציאלי לא משוכנע שמנחם בגין נהג בחוכמה כאשר פרש ממוסדות היישוב וגירש את הבריטים מהארץ. לדעתו, היה אפשר לגנוב איתם הרבה סוסים ביחד.

אם תשאלו את ארציאלי, אפילו פרשת טננבוים היא תוצאה בלתי נמנעת של אינסטינקט הפרישה הימני מממשלות הליכוד לדורותיהן. אנחנו כפויי טובה כרוניים, הוא מכה על החזה של אורותי.

"ממש כפויי טובה", מגחך אורותי, "במקום לשלוח לביבי זר פרחים אחרי הסכם וואי, שלחנו את חנן החוצה".

ומה עשה לך רע יצחק שמיר?

אורותי: "האמת שאני כבר לא זוכר, אבל אם לא היינו פורשים בזמן, הוא בטח היה עושה".

מיותר לציין שכוונת ראש הממשלה הנוכחי להעניק את גוש קטיף כמנחה חד צדדית לאחמד יאסין הגדילה מאוד את אנרגיות הפרישה של אורותי. עוד בטרם הסתיים השידור חי מכנס הרצליה הוא כבר החתים את כולנו על אולטימטום פרישה שהוגשה לכל שרי הימין. אפילו הרב נחמיה, שבדרך כלל מעדיף שלום בית והרמוניה, חתם הפעם על המסמך. "ייהרג ואל יישאר", הוא פסק נחרצות.

רק ארציאלי לא חתם. במאמר ארוך בעלון היישוב הוא חיווה דעתו שכל הנסיגות החד צדדיות בטלות בששים לעומת ההישגים המפליגים של מפלגות הימין בשלוש שנות כהונתם של אריאל שרון ואורי דן. "אתם מתארים לעצמכם מה יקרה אם איווט יפרוש ופרס ייכנס?", הוא שאל בחלחלה.

מה יקרה?, התחלחלנו גם אנו. ואז ארציאלי שטח בפנינו תסריט בלהות, שפינוי נצרים הוא עוד הצימוק שלו: ערפאת יישאר לנצח במוקטעה, אוטובוסים יתפוצצו חופשי בלב ירושלים, כל המאחזים הלא חוקיים יפונו בן לילה, וכל היישובים הכן חוקיים יפונו באופן חד צדדי. יתרה מזו, פקחי משרד העבודה יפסיקו לעבוד בשבתות, קצבאות הילדים יקוצצו ב-70 אחוז, ערוץ 7 ייסגר, ערוץ פלייבוי ייפתח, והכי גרוע: מאיר שטרית יפסיק להיות שר במשרד האוצר.

באמת נורא, אמרנו איש לרעהו והחלטנו למשוך בינתיים את העצומה. כל עוד מעלה אדומים בידינו, אין סיבה לבצע מהלכים נמהרים שוודאי נצטער עליהם יום אחד. מי יודע, אולי בינתיים המשיח יבוא, ואז נוכל להקים סוף סוף ממשלה שאפילו אורותי יהיה מוכן להישאר בה חודשיים-שלושה.

הרשימה פורסמה במדור הסאטירי של גליון נקודה החדש.