חג החירות של נועם פדרמן

כיהודי, וכאזרח ישראל הריני נרעש ומזועזע מן המחשבה והידיעה, כי נועם פדרמן, יהודי כמוני וכמוך, יושב במאסר על לא-עוון ועל לא-עוול בכפו. וכי שם הוא צפוי לחגוג את חג החירות.

ד"ר שלום פליסר , ט' בניסן תשס"ד

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
"...והנה דמעת העשקים
ואין להם מנחם..." (קהלת ד' 1)
"חרב באה לעולם -
על ענוי הדין, ועל עוות הדין,
ועל המורים בתורה שלא כהלכה"
(פרקי-אבות ה' י"א).
"...פתח חרצבות רשע, התר אגדות
מוטה. ושלח רצוצים חפשים, וכל מוטה
תנתקו". (ישעיה נ"ח ו').

כיהודי, וכאזרח ישראל הריני נרעש ומזועזע מן המחשבה והידיעה, כי נועם פדרמן, יהודי כמוני וכמוך, יושב במאסר על לא-עוון ועל לא-עוול בכפו. וכי שם הוא צפוי לחגוג את חג החירות.

ממה נפשך: אם סרח ופשע – יש בידי הפרקליטות הכוח והסמכות, להוציא נגדו כתב אישום כדת וכדין ועפ"י כל חוק. אם הוא בבחינת "חשוד" – חייבים להיות גבול, קץ וסוף למעצרו ללא כתב אישום, ויש לו (לפחות) הזכות לדעת במה הוא נחשד. ואם אינו "נאשם" ולא "חשוד" – הרי שעליו להיות בן-חורין כמוני וכמוך! לא מיניה ולא מקצתיה: - נועם פדרמן יושב בכלא בשרירות-לב שאינה מתאימה כנורמה לשום מדינה דמוקרטית. ובפרט, שאינה הולמת את המתיימרת להיות מדינת העם היהודי, ואשר מנפנפת בגאווה ובכל הזדמנות הנקרית על דרכה ב"חוק-יסוד כבוד האדם וחירותו", חוק אשר המקרה של נועם פדרמן הופך אותו לצביעות, פארסה, פרודיה וגרוטסקה גם יחדיו.

כי הנה, אלחנן טננבוים, מי שכל המדינה יצאה מגדרה ושחררה מחבלים ומפגעים (הרוצחים הפוטנציאליים של מחר) על מנת להחזירו ארצה, מי שמתגלה כסוחר-סמים עלוב ועבריין-פלילי (לפחות, אם לא מוסר סודות צבא ומדינה) - הוא מקבל תנאים של מעצר-בית, בעוד נועם פדרמן, מי שאין נגדו שום ראיות מפלילות, (ואשר כל מה שיש נגדו רק נלחש בלחשושים על אוזנו של השופט) - יושב בין חומות הכלא וגדרותיו.

אלחנן טננבוים, אשר אין כל סיכוי (עפ"י אישיותו) שינסה לקיים סדר-פסח כהלכתו, אדון בביתו גם אם בתנאי מעצר-בית – בעוד שכיהודי-שומר-תורה-ומצוות, אשר לדידו חג הפסח, (העיקרי והראשון בכל חגי ישראל), הוא במרכז חייו היהודיים-דתיים, נועם פדרמן נשאר כלוא בתאו.

ואנחנו, כל בית ישראל, נסב ל"סדר-פסח" בשאננות, באדישות, בהתעלמות ובלא-אכפתיות. נלעס מצות, נבלע קניידלעך, נשתה יין משובח, נשיר יחד בקול את שירי ההגדה ונברך על גאולתנו ועל פדות נפשנו - בעוד אחינו, נועם פדרמן נמק בכלאו, ונבצר ממנו לקיים את המצווה הבסיסית של ליל-הסדר: "והגדת לבנך". (ברוח חוק-היסוד הידוע, המעניק לו חופש של דת ופולחן...).

איך ינעמו לנו שירי ההגדה בקרב המשפחה – בעוד שמשפחת פדרמן נקרעת מראשה בלא צדק ובלי משפט (פשוטו כמשמעו), וראש המשפחה אינו יכול לערוך סדר פסח כהלכתו עם אשתו וילדיו?!

איך יערבו לנו מאכלי הפסח בידענו כי נועם פדרמן יעדיף לרעוב מאשר לאכול בפסח את המזון בהכשר המהודר של השב"ס?! ולא עוד, אלא שדמעות-געגועיו ישימו בוודאי מחנק לגרונו?!

איך נשיר על "יציאה מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה", ועל אילו "בני חורין" נזמר – כל עוד יש אסיר-חינם וכלוא-שווא יהודי בין חומות הכלא, מה עוד, שהיה בידי יהודים, למעשה: בידי כולנו, לפעול לשיחרורו?!

כאשר נמצא חלל מת, ואין יודע מי הרגו – מודדים את המרחק אל העיר הקרובה ביותר אליו. זקני אותה העיר מורידים עגלת-בקר אל נחל איתן, עורפים את ראשה, רוחצים את ידיהם מעל העגלה הערופה ואומרים: "ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו" (דברים, כ"א ז'). מי הם ה"זקנים" של היום? לא נבחרי הציבור?! אולי לא השופטים??? אולי לא הרבנים???

מה יאמרו כל אלה, ומה נאמר אנחנו על כך ביום הדין? – "ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו"?! האמנם??? הריני מאמין באמונה שלמה, כי עם כניסת חג הפסח, בעוד כולנו ספונים בבתינו, מתענגים על מנהגי החג ומנעמיו, ונועם פדרמן עודנו בכלאו – עלולה מידת הדין להתעורר על כל מי שמזרעו של אברהם אבינו עליו השלום, האמורים להיות "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים", - ומי יודע מה עלול, חלילה, להיגזר עלינו בעוון חמור שכזה...!

יש לאל ידו של כב' נשיא המדינה, לשחרר את נועם פדרמן מכליאת-השווא הזאת, ואם לא ע"י "חנינה" שבסמכותו – אזי ע"י השפעה שתדלנית על הגורמים הממונים. אם לא לאלתר ולתמיד – אזי, לפחות לחג החירות. איכה נחוג את חג החירות תוך שלילת החירות מיהודי???

שומה על הרבנים הראשיים, הדיינים, רבני הערים והשכונות, ראשי ישיבות ור"מים לזעוק ולהרעיש עולמות, על העוולה והרשעות שבמעצרו של פדרמן – גם אם יהיה זה על חשבון הכנת הפלפול של "דרשת-שבת-הגדול", כי אין עניינא-דיומא בוער, חריף ודחוף מזה. איפה "גילוי-דעת-תורה" בכל העיתונים ובחוצות הערים? שחרורו של נועם פדרמן חשוב, חיוני והכרחי, הקודם בעשייה אפילו לאפיית מצות-מצווה של ערב פסח. רבותיי הרבנים, אלה "דיני-נפשות" כפשוטם. שמא יש לכם צד להקל???!

בידי כולנו להקים קול צעקה, ולהפעיל לחץ ציבורי לשחרור יהודי החף מכל פשע, עוון ואשמה. שאלמלא כן – דמו בראש כולנו, ואנחנו השופכים את דמו בעמדנו מנגד.

יש להיסטוריה נטייה לחזור על עצמה. כבר שילמנו ביוקר על כך שהיו מי שיכלו למחות על עוול ולא מחו. הרשיתי לעצמי להיות ה"שייגץ", לנהוג כ"האי גברא חציפא" ולהטיח את הדברים באופן הבוטה ביותר שיכולתי. לא די לי בקריאה: "המלך הוא עירום!", כי דעתי לא תתקרר עד שלא אראה לכולם איפה נמצא אצלו הפורונקל... אני עושה זאת בצער, אך בכל הכוונות והדקדוקים, כדי שלא תאמרו אי-פעם, שלא אמרתי לכם, שעוד אומר לכם: "הרי אמרתי לכם...!".

יהי רצון מלפני אבינו שבשמיים, שלא יתקיימו בנו לעולם הפסוקים הבאים: " ויאמרו איש אל אחיו: אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו - ולא שמענו... על כן באה אלינו הצרה הזאת... ויען ראובן אתם לאמר: הלוא אמרתי אליכם לאמר: אל תחטאו בילד, ולא שמעתם...?! וגם דמו הנה נדרש...! " (בראשית,מ"ב כ"א-כ"ב).

אני מאחל בזה לכולנו: חג-חירות אמיתי, פסח כשר ושמח, כזה שמגיע גם לנועם פדרמן, גם לבני ביתו.