בהיעדר מנהיג אמיתי

אלפי שנים היתה הרפואה אומנות, תערובת של אמונות ודעות וניסיון וחוכמה. ב-150 השנים האחרונות היא נעשית "מדעית" יותר ויותר, נסמכת יותר ויותר על אבחון מדויק ומדיד

פרופ' אריה אלדד , י' בניסן תשס"ד

אריה אלדד
אריה אלדד
פלאש 90
אלפי שנים היתה הרפואה אומנות, תערובת של אמונות ודעות וניסיון וחוכמה. ב-150 השנים האחרונות היא נעשית "מדעית" יותר ויותר, נסמכת יותר ויותר על אבחון מדויק ומדיד, משתדלת להשתמש רק בתרופות ובטכניקות שיעילותן הוכחה באופן מדעי ואשר בטיחותן שקולה כנגד סיכון החולה.

באותם מקרים שהרפואה הקונבנציונלית נכשלה, שהאמון בין הרופא לחולה התערער או לא נוצר – התעורר צורך של חולים ברפואה אחרת: מהומאופתיה דרך רייקי והילינג וקמעות והשבעות וכלה בצמחונות וטבעונות והידרותרפיה. המכנה המשותף לכל השיטות הללו הוא הפטור מהצורך ב"הוכחה מדעית" ליתרונן ולהצלחתן. לכל מי שמאמין בהן יש דוגמאות מובהקות. לכל אחת מהשיטות יש גם "הסבר תיאורטי" – והמרתק ביותר, לדעתי, הוא זה של ההומאופתיה.

שיטת ריפוי זו מבוססת על המסת חומרים טבעיים שונים במים ומהילת התמיסות עד כדי ריכוז של מולקולות בודדות בליטר והשקיית החולה בהן. למים, אומרים ההומאופתים, "יש זיכרון"; הם זוכרים את החומר שהיה בהם בעבר ולכן פעולתו נמשכת גם בהיעדרו. הסבר ערטילאי זה שבה את לבי. ולו רק בשל דוגמה אחת לתקפותו בטבע – ליתר דיוק, בטבע האנושי. בשעות משבר ומצוקה מבקשים בני-האדם מנהיגים חזקים, אמינים, ישרים, חכמים. על תכונותיהם אלו הם מקווים להישען כמו על צוק סלע בשעת סערה. בהיעדר מנהיג ראוי עלולים עמים שלמים להתפרק ולהיעלם בגלגלי ההיסטוריה.

וכאשר המנהיגות כושלת – ושמש אחרת אינה זורחת – יעדיפו רוב באי עולם להיאחז במנהיג הכושל ורק לא להיות כצאן אומלל בלא רועה. זהו מצבו הנוכחי של עם ישראל בארץ-ישראל. התיאוריה ההומאופתית מסבירה את דבקותו באריאל שרון.

להבנת הציבור בארץ כשלו כל התרופות הקונבנציונליות. אין שלום ולא יהיה שלום בטווח הנראה לעין. אוסלו התרסק והתפוצץ בפנינו. קמפ-דייוויד וטאבה הוליכו למרחץ הדמים הנוכחי. מפת הדרכים נכשלה מיד לאחר הטקס בעקבה. המנהיג שהבטיח ביטחון ושלום לא מנע אלף נרצחים ומבוי סתום, ובידוד מדיני ושנאה הולכת וגוברת לישראל. הוא מצווה עתה להקיא כל תרופה שאמר לנו לבלוע אתמול.

את הגדר, שרק אתמול הוכיח שאין בה כדי לעזור, הוא בונה במיליארדים שאין לנו, במחיר פגיעה אנושה בילדים וזקנים וחולים ועניים. את עמוד השדרה של החוסן הלאומי שלנו, המצווה כי ישראל לעולם לא תיכנע לטרור, הוא טוחן לאבק מילים יפות. את הנסיגה מחבל קטיף ועקירת אלפי יהודים מבתיהם הוא מנסה להסוות במונחים כמו "התנתקות", שמשמעותה בשפתו: המשך אספקת חשמל ומים ורבבות מקומות עבודה במדינת ישראל לערביי עזה.

המנהיג הישר והאמין מחלק עתה את יומו בין עורך הדין היוצא בשליחותו לשכנע את נשיא ארה"ב לקבל תוכנית כניעה לטרור ובין עורכי הדין המנסים לחלץ אותו מפרשיות השוחד שפרקליטת המדינה ממליצה להעמידו עליהן לדין. אבל העם, כמו המים ההומאופתיים, זוכר כנראה את מה שהיה אריאל שרון בעבר, גם אם נשארו ממנו רק עקבות קלושים. בהיעדר מנהיג אמיתי חדש, באין מגדלור להאיר את הדרך באפלה ובסערה – גם נר דועך טוב כנראה מלא-כלום.