המשמעות האמונתית של המשאל

עיקר האמונה המרכזי בתורת משה הוא בחירת ישראל והברית הנצחית שבין ה' ובין עם ישראל. נושא זה חוזר על עצמו פעמים רבות בתורה, ולקראת סופה הוא מתעצם ומודגש בחוזקה.

פרופסור יואל אליצור , ז' באייר תשס"ד

חדשות אורח
חדשות אורח
צילום: iStock
עיקר האמונה המרכזי בתורת משה הוא בחירת ישראל והברית הנצחית שבין ה' ובין עם ישראל. נושא זה חוזר על עצמו פעמים רבות בתורה, ולקראת סופה הוא מתעצם ומודגש בחוזקה. משה נפרד מישראל בשירת 'האזינו' שכולה מוקדשת לברית ולחוקי הגורל הישראלי המיוחדים הנגזרים מתוכה, ומטיל על השירה תפקיד מיוחד להיות בעתיד "לעד בבני ישראל", "כי לא תשכח מפי זרעו". לעם ישראל ניתנה תורה וניתנה ארץ. אם ילכו ישראל בדרך ה' וישמרו את בריתו, ישבו על אדמתם ויזכו לכל הטובה שבעולם. אם ימאסו בחוקיו, יושלכו מארצם, יתפזרו בכל העמים וחייהם יהיו לגיהנם, הם יהיו למשל ולשנינה וסופם השמדה כמעט מוחלטת. אחרי שיבואו עליהם כל הדברים האלה, ישיב ה' את שבותם, יקבצם מארבע כנפות הארץ וייטיב וירבה אותם יותר מאבותיהם. האיום הזה של 'להיות או לא להיות' מלווה את ישראל מראשיתו ועד סוף הימים.

הברית הזאת היא מושג ייחודי שאין דומה לו בתולדות העמים והדתות. עם ישראל הוא העם היחיד המספר על עצמו שהיה ראוי להשמדה וכמעט הושמד פעמיים, מייד לאחר שנהיה לעם, פעם ראשונה כשבחר בעגל זהב במקום א-לוהים חיים, ופעם שנייה כשמאס בארץ חמדה שהבטיח לו א-לוהיו. עם ישראל הוא העם היחיד שמקורותיו הקדומים מייעדים לו גורל שכזה, ועם ישראל הוא העם היחיד שאכן גורלו היה כזה. עם ישראל הוא העם היחיד שבעצם הימים האלה מוקף בעמים אויבים הרוצים להשמידו ואינם יכולים. התבוננות זו וההכרה בעובדות אלו, הם הבסיס לאמונת ישראל בדורנו.

מחלוקת עתיקה בין חכמי ישראל היא האם הגאולה הסופית תלויה בתשובה. "ר' אליעזר אומר אם עושים ישראל תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין. אמר לו ר' יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין? אלא הקב"ה מעמיד להם מלך שגזירותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב". בסופו של דיון ארוך "שתק ר' אליעזר" והודה לדברי ר' יהושע. בדור מאוחר יותר שוב נחלקו בדבר: "אמר רב כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ובמעשים טובים, אם עושין ישראל תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין. ושמואל אמר דיו לאבל שעומד באבלו". שני פירושים מציע רש"י לדברי שמואל. לפי פירוש אחד, ה'אבל' הוא עם ישראל - די להן לישראל צער הגלות; לפי פירוש שני ה'אבל' הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו - דיו להקב"ה שעומד כמה ימים וימינו לאחור! (לפי בבלי סנהדרין צז:).

ענין זה של גאולה ותשובה הוא נקודה עדינה ביותר במחשבת התורה, והמעיין בפשט המקרא ימצא שהמחלוקת הזאת שבין החכמים היא בעצם כבר כביכול מחלוקת בין התורה לבין עצמה! פרשת 'נצבים' תולה את הגאולה בתשובה ואילו שירת 'האזינו' בונה את הגאולה הסופית על "דיו לאבל שעומד באבלו" (לפי שני הפירושים, עיין שם!). מבחינה לוגית, כפי שכתב רבנו סעדיה בספר האמונות והדעות, הרי לא ייתכן שהגאולה תבוא בלי תשובה. וכי ויתר הקב"ה על עקרונותיו ועל תוכנית הברית שכרת עם ישראל, וכי לשווא עינה אותם ואת אבותיהם בגלות המרה והארוכה כדי לוותר להם אחר כך? ואולם, מצד שני מה יקרה אם לא ישובו, ואם אפילו מלך שגזרותיו חמורות משל המן לא יגרום להם לבחור בחיים ולשוב בתשובה, כמה אלפי שנים אפשר לדחות עוד את התוכנית הא-לוהית היסודית שבשבילה נברא העולם, של עם ה' ההולך באור ה' ומאיר את העולם כולו? גאולה בלי תשובה מוכרחה להיות אפוא בבחינת קרדיט, מגיע שלב שבו אין ישראל יכולים לסבול עוד ואין הקב"ה יכול להתאפק עוד, והוא אומר: עם עצמות יבשות אי אפשר לדבר, נתחשבן אחר כך, קודם כל נעמיד אתכם על רגליכם, נראה לכם את הדרך ואתם כבר תשובו אל עצמכם.

במאתים השנים האחרונות עלה על במת ההיסטוריה היהודית הכוח החזק של החילוניות והשאיפה החזקה להיות עם ככל העמים. הכוח הזה בא לידי גילוי בדרכים שונות, הוא פשט צורה ולבש צורה. היתה בו התבוללות של היחידים והיתה בו התבוללות לאומית. היה שלב שבו הדגל היה 'ההשכלה בת השמים', והיה שלב שבו האליל היה הסוציאליזם והקומוניזם. באחרונה רב כוחה של האמריקניזציה ושל ה'מימוש העצמי'. הרצון להתקבל למשפחת העמים נדחה בקולות נפץ עזים פעם אחר פעם בכל גלגוליו, ותמיד דווקא העם שהוא משאת הנפש של היהודים המתכחשים לעצמיותם, הוא מוקד הבוז, המשטמה והרצחנות. השואה והתקומה באו כרוכים יחד. כפי שבתורה, הקב"ה היה מוכן למחול לשעה על מעשה העגל אבל לא ויתר לדור שמאס בארץ עד תום פגריהם במדבר, כך גם בימינו העמיד הקב"ה את זכות הקיום היהודי על ארץ ישראל. הגולה היתה למדורת אש, ואילו הבוחרים בארץ ישראל והמוסרים את נפשם על יישובה, היו למופת של הצלחה ונצחון, על משובותיהם ותעתועי אמונתם.

הבחירה היא יסוד מוסד באמונת ישראל. הקב"ה אינו 'משחק שחמט עם עצמו', לא מזיז חיילים מכאן לשם לפי רצונו אלא תובע מאיתנו לבחור בטוב בעצמנו. בפרשת 'ניצבים' ה' מבקש מאתנו בכל לשון של בקשה: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע... ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". את הבחירה הזאת לא הוא ולא שום כוח שבעולם יכול לעשות במקומנו. גם מלך שגזרותיו קשות כהמן אינו אלא קטליזטור שמטרתו לגרום לנו לחשוב ולהחליט בעצמנו. בספרו של הרב אליהו דסלר 'מכתב מאליהו' מוסבר העיקרון הנכון של 'נקודת בחירה'. אדם או דור הנמצא בדרגה גבוהה יתבקש לבחור בחירה ברמה גבוהה, ואילו מי שדרגתו נמוכה, מוצג לפניו רף נמוך לעוברו ובלבד שיבחר בעצמו בטוב. על כן אמרו חז"ל שהיצר הרע הוא הר גבוה לצדיקים וחוט השערה לרשעים.

לא בכדי גלגלה לנו ההשגחה העליונה את התהפוכות שעוברות על עם ישראל דווקא לתהליך של בחירות. לא גוש קטיף הוא הנידון העומד לבחירה אלא עם ישראל וארץ ישראל וכל תהליך השיבה והתקומה של הדורות האחרונים. הבחירות ביום ראשון הבא הן הצבעה על ארץ ישראל. הרף הוא נמוך שבנמוכים. בניגוד לדור המדבר שעמד מחוץ לגבולות הארץ ובפנים ציפתה לו מלחמה עם עמים חזקים ועם ענקים, הפעם אנחנו יושבים מבוססים בתוך הארץ, אנחנו הרוב, בידינו העוצמה הצבאית והמוסרית, מולנו עומדים גמדים טרוטי עיניים, מתאבדים צוהלי לינץ' שידיהם מוכתמות בדם נקיים, אספסוף ההורס ועוקר שרידי עבר בחלקת השדה בשכם.

על מה אנחנו מצביעים? ההצבעה היא על עקירה של חבל שלם של בניין ויצירה ומופת חקלאי, תמורת שום דבר. בניגוד לשנים הקודמות, הפעם אפילו ברמה של מקסם כזב, איש אינו מדבר לא על שלום ולא על "No more war", סתם עקירה לשם עקירה. ומי המצביעים? בעבר טעננו נגד הכרעה 'דמוקרטית' שהסתמכה על קולות הערבים. הפעם אין כאן משאל-עם כללי שהיה נותן כוח הכרעה בידי המיעוט הערבי, ואפילו השמאלנים ללא תקנה אינם בכלל. הבחירה ניתנת הפעם בידי 'עם ישראל' - מתפקדי המפלגה המרכזית שעד שלשום היו דוגלים בשתי גדות לירדן.

אם חלילה יצביעו בעד העקירה ונגד ארץ ישראל, יבחרו במוות וברע, לא יהיה למידת הרחמים שום פתחון פה כנגד מידת הדין, ולא יישאר אפילו עלה תאנה להצדיק את הסטייה המתמשכת מחוקי הברית ואת המשך גאולת ישראל, יהיה צורך להתחיל את הכל מההתחלה. אם יצביעו נגד העקירה ובעד ארץ ישראל, יבחרו בחיים. פירושה של בחירה זו הוא שכל הסיגוי והשגב, העוז והמסירות שהשקיע עם ישראל בתהליך הארוך של תקומת ישראל לא הלכו לאיבוד, והם יהיו המסד לגאולה השלמה.