ביום שאחרי...

אני מודה שכאשר ראיתי את תוצאות המדגם התמוגגתי מאושר, לא הפנמתי, לא התאפקתי ושאגתי משמחה.

אל"מ (מיל.) משה לשם , ט"ו באייר תשס"ד

משה לשם
משה לשם
צילום: עצמי
אני מודה שכאשר ראיתי את תוצאות המדגם התמוגגתי מאושר, לא הפנמתי, לא התאפקתי ושאגתי משמחה.

נהניתי לראות את פרצופיהם החמוצות של אנשי התקשורת והפרשנים שכמובן רובם היו מהשמאל. הם הרי תמכו בראש הממשלה ובתכנית "ההתנתקות" הנוראה, ועשו הכול כדי לסייע לו. הם עסקו בשטיפת מוח, הפחדת הציבור והסתה נגד מתנגדי התכנית. הם הפחידו את הציבור כי האמריקאים יענישו אותנו,הבורסה תיפול, כי העולם שוב יצא נגדנו. הם לעגו וגינו את המתנגדים, הם לא בחלו בכינויי גנאי כמו "ימין קיצוני", "הפייגלינים" ועוד…

והנה באה המציאות וטפחה בפניהם וזאת לא בפעם הראשונה - והבהירה לתקשורת עד כמה היא מנותקת מהעם. עד כמה אנשיה לא חשים את המתרחש, אלא מנסים ליצר את ההתרחשות על פי גחמותיהם ועמדתם הפוליטית.

נהניתי לראות את פרצופיהם המכורכמות של יוסי ביילין, דליה איציק ואנשי שמאל קיצוניים שניסו לתרץ את הכישלון של ממציאי ההתנתקות, בתירוצים מתירוצים שונים. הגדילו לעשות כאשר התייחסו לאחוזי ההצבעה וכי מאה אלף איש לא יכולים להכריע בסוגיה. הם, "אבירי הדמוקרטיה", שקנו את ההצבעה לאישור הסכם המוות שנחתם באוסלו ושיחדו את גונב שגב וגולדפרב, להם הייתה אז החוצפה לומר שבדמוקרטיה אפשר גם לנצח על חודו של קול, ועכשיו הם ניסו להפחית מגודל ההצלחה.

וכמו תמיד הזהירו מה יגידו עלינו הגויים. הם שכחו שנשיא ארה"ב ג'ורג' בוש גבר על יריבו, אל גור, בהפרש של 30,000 קולות צאו וחשבו את המספר הזה ביחס ל250 מליון תושבי ארה"ב!
אבל, בעצם הייתי צריך לפתוח בברכות, והראשונה שייכת למצביעי הליכוד. מצביעים אשר עד לפני כחודש כונו בכינויים מעליבים כמו "אינדיאנים" "בבונים", התייחסו אליהם כחסרי בינה, מתלהמים, כאלה שמאכלסים את יציעי בית"ר. אבל לקראת המשאל החלו להחניף להם, לומר עד כמה הם "רציניים" ו"שקולים" וכיצד לא יפנו לשמוע את אשר על לב המתנחלים, ואיך הם יסורו למרות ראש הממשלה ועוד.

מצביעי הליכוד לא נפלו במלכודות הדבש, מצביעי הליכוד לא שעו מצד אחד לדברי חנופה, ולא נבהלו מדברי ההסתה נגד אחיהם מתיישבי חבל קטיף או הפחדה מהתוצאות.

הם עמדו מול מכבש הלחצים שהופעל עליהם על ידי אריק שרון ועל ידי שרי ליכוד בכירים, שהעדיפו את מנעמי השלטון על האידיאולוגיה. הם עמדו מול כל אלה והוכיחו שהם שייכים למחנה הלאומי, למחנה נאמני ארץ ישראל.

ולגיבורים, תושבי גוש קטיף, שלא חסכו עמל ויזע, שהתגייסו כאיש אחד למאמץ להצלת חבלי ארץ ישראל ועמלו ימים ולילות ללא הפסקה. הם בכו על חברה ו-4 בנותיה, אשר נרצחו ביום המשאל, אבל המשיכו להלחם. ולכל תושבי יש"ע ומועצת יש"ע הברכות.

אבל אחי היקרים, המאבק לא הסתיים. יש לשמוח על הניצחון אבל אסור לנוח על זרי הדפנה.

מחכה לנו מאבק ארוך נגד כל אלה שרוצים לעקור אותנו מבתינו. אריאל שרון כפי שלא התייחס לוועידת הליכוד והכריז כי יתמוך בהקמת מדינה פלסטינית, נראה שלא מתכוון להתייחס למצביעיו. הוא ממשיך לדבר על תוכנית ההתנתקות, כאילו לא היה משאל. הוא מאיים על שרי הליכוד שיחליף כל מי שיתנגד למדיניותו. הוא מצד אחד אומר כי מכבד הוא את דעת בוחריו אבל במקביל כבר בוחש ורוקח תוכניות לעקירת יהודים.

כך שעלינו להמשיך במערכה, ללא חשש וללא שהיות מיותרות, יש לעשות כל שביכולתנו שתוכניות שטנה ואיוולת לא יצאו אל הפועל.

ואת פושעי אוסלו יש להעמיד לדין!