בשנים האחרונות השתלטה תפישת "האיום הדמוגרפי" על מקבלי ההחלטות בישראל. תפישה זו מניחה, שקצב הגידול של האוכלוסיה הפלשתינית הוא כה מואץ, עד שבתוך עשרות שנים הם יכריעו את ישראל בכל עימות ביננו, ולו רק בגלל יתרונם המספרי. מכאן, הם טוענים, המסקנה המתבקשת היא שכבר עכשיו צריכה ישראל לסגת, להתפשר, או לבצע פעולות כניעה כאלו ואחרות.

זו איננה הפעם הראשונה בהיסטוריה שנוסחאות דמוגרפיות משמשות לתרחישים אפוקליפטיים עתידיים. כבר לפני כ- 200 שנה, בשנת 1798, כתב הכומר האנגלי תומס מלתוס את מאמרו המפורסם "על עקרון האוכלוסיה" בו ניסח את התיאוריה הידועה בשם חוק מלתוס. עפ"י חוק מלתוס, הריבוי הטבעי של האוכלוסיה גדל בטור גיאומטרי, ואילו התפוקה החקלאית גדלה בטור חשבונאי, כלומר בקצב איטי יותר. מכאן, קבע מלתוס, שבתוך עשרות שנים יווצר מחסור עולמי במזון, ורעב שימית את רוב אוכלוסיית העולם.

התיאוריה של מלתוס התבררה כמוטעית, משום שבנוסחאות הדמוגרפיות שלו הוא לא לקח בחשבון את המהפכה התעשייתית ואת ההתפתחות הטכנולוגית במאות ה- 19 וה- 20.

למעשה, כיום לא רק שאין בעולם מחסור במזון, אלא ישנם עודפי מזון, ובמדינות המערב ישנה תופעה של השמדת עודפי יבולים בכדי לשמור על רמת מחירי התוצרת החקלאית. אם ישנו רעב במדינות מסויימות, זה לא בגלל שנוסחת מלתוס נכונה, אלא בגלל שמדינות אלו מאופיינות במשטרים מושחתים ודיקטטורים המונעים מתושבי המדינה השכלה וקידמה טכנולוגית, והתושבים נבזזים באופן קבוע. ניתן לקבוע בוודאות, שבכל מדינה שאימצה מידה מסויימת של חופש כלכלי ופוליטי אין היום תופעה של אוכלוסיה מורעבת.

הנוכל הבינלאומי ערפאת, הוא שטמן בתקופתנו את הזרע לתפישת הדמוגרפיה ככלי נשק, בנאומו הידוע על "רחם האישה הפלשתינית". המלתוסאים החדשים בשמאל הישראלי אימצו בהתלהבות את תיאוריית ערפאת, ופרסמו בשנים האחרונות שוב ושוב תרחישים דמוגרפיים-אפוקליפטיים הקוראים לנסיגת ישראל מהשטחים פן יהיה "מאוחר מדי". טענות אלו נטמעו בציבור הישראלי במידה כזו, עד שכיום אפילו חלק ניכר מחברי הממשלה מחזיקים בה.

לדוגמא, מלתוסאי ידוע הינו השר טומי לפיד, הנוהג לציין כמעט בכל ריאיון לתקשורת את היחס המספרי בין 7,500 המתנחלים בגוש קטיף לבין מיליוני הערבים בעזה, ואת המסקנה "הלוגית" המתבקשת של נסיגה מיידית. בדומה לנוכל מהמוקטעה, גם לפיד יודע שאין דבר וחצי דבר בין עקרון הצדק לבין חישובים דמוגרפיים. אך כאשר מקבלים חשיפה תקשורתית כמעט בלתי מוגבלת, וחוזרים על טיעון פופוליסטי שוב ושוב, הציבור מתחיל להאמין.

למעשה, המלתוסאים החדשים נכשלים בדיוק באותה נקודה בה נכשל תומס מלתוס לפני 200 שנה; הם מריצים נוסחאות סטטיסטיות פשטניות הצופות גידול מואץ של האוכלוסיה הפלשתינית. אך הנחת העבודה העיקרית שלהם היא, שמלבד גידול האוכלוסיה, לא יתרחש שום שינוי משמעותי באזורנו לאורך עשרות שנים. שכן, כל שינוי כזה בעצם "מפריע" לסטטיסטיקה ולתרחישי האימה שלהם.

הנוסחאות הדמוגרפיות אינן מסוגלות לחזות, למשל, שינוי מהותי בהנהגה של מדינת ישראל, או בתפישת העולם שלה. נציין כי הסטטיסטיקאים לא היו מסוגלים לחזות לאחרונה התפתחות פוליטית בטווח הקצר, כדוגמת תוצאות מישאל ההתנתקות בליכוד, לא כל שכן התפתחויות פוליטיות משמעותיות בישראל לאורך 30 שנה.

הנוסחאות הדמוגרפיות גם אינן מסוגלות לחזות מלחמה בהיקף גדול מזה המתנהל כיום. הנסיון מראה, כי מלחמה מהותית כדוגמת מלחמת השיחרור, הובילה לפני יותר מ- 50 שנה לשינוי דמוגרפי עצום באוכלוסיה הערבית שברחה בהמוניה מישראל. שום דמוגרף, יהיה גאון ככל שיהיה, אינו מסוגל לשקלל פרמטר כזה בנוסחאותיו.

פרמטר נוסף שלא ניתן לחזותו בנוסחאות דמוגרפיות הוא שימוש בנשק בלתי קונבנציונלי. כל מדינה שהיא, הנמצאת בסכנת השמדה ועם הגב לקיר, עוברת לפעול על פי יצר שרידות המתבסס על סט פרמטרים שונה לחלוטין מזה הידוע לנו בתקופה רגילה.

למשל, ישנו תיעוד לכך שבימים הראשונים של מלחמת יום כיפור, נישקלה ברצינות האופציה של שימוש בנשק בלתי קונבנציונלי ע"י ישראל. אחד המאפיינים העיקריים של נשק כזה הוא, שבתוך מספר שניות הוא יכול למחוק גידול דמוגרפי של 30 שנה באוכלוסיית האוייב. אין כוונת הדברים לומר שעל ישראל לחתור לפעולה כזו, אלא רק, שישנם מצבים עתידיים שלא ניתן בשום אופן לשקלל בנוסחאות סטטיסטיות ודמוגרפיות הנהוגות כיום.

תומס מלתוס פעל לפני 200 שנה כמדען וכחוקר, והוא טעה בתום לב, שכן לא היה מסוגל לחזות באותה עת שינויים טכנולוגיים עתידיים. אבל המלתוסאים החדשים - אלו המספרים לנו על ניצחון פלשתיני הנובע מדמוגרפיה – הם רחוקים מתום לב. הם אינם פועלים כאן כמדענים המחפשים תשובה, אלא כפוליטיקאים המגייסים נוסחאות סטטיסטיות לצורכיהם.