ריקוד על הדם

בעוד חיילי צה"ל מחרפים את נפשם למען ביטחון ישראל בלחימה קשה ברצועת עזה, ובעוד דמם של חיילי צה"ל שנהרגו, שותת, ועוד טרם הובאו כל החיילים או חלקי גופותיהם לקבורה – מיהרו אנשי "שלום" עכשיו, מפלגת העבודה ומרץ, לרקוד על דמם של חיילי צה"ל.

עו"ד יוסי פוקס , כ"ה באייר תשס"ד

דווקא ביו"ש. עו"ד פוקס
דווקא ביו"ש. עו"ד פוקס
צילום: יח"צ
בעוד חיילי צה"ל מחרפים את נפשם למען ביטחון ישראל בלחימה קשה ברצועת עזה, ובעוד דמם של חיילי צה"ל שנהרגו, שותת, ועוד טרם הובאו כל החיילים או חלקי גופותיהם לקבורה – מיהרו אנשי "שלום" עכשיו, מפלגת העבודה ומרץ, לרקוד על דמם של חיילי צה"ל.

בכך, סבורים מארגני ומשתתפי ההפגנה, הם יוכלו לשכפל את הצלחת "ארבע אימהות" בהברחת צה"ל מלבנון, גם בהברחת צה"ל מרצועת עזה עד שערי אשקלון, שדרות וחוות השקמים.

השמאל לא מסוגל לתת לצה"ל לנצח.

כך היה בלבנון, כאשר בשנה האחרונה לשהותנו שם, הצליח צה"ל להחזיק ברצועת הביטחון ולהגן על גבולה הצפוני של המדינה במינימום נפגעים בקרב חיילי צה"ל ודווקא אז, כאשר צה"ל עמד לנצח, החליטו "ארבע אימהות" שייצגו נאמנה את הרפיון והחולשה שיש בקרב כל אנשי השמאל, שהגיע הזמן לברוח מלבנון. וכך היה.

אלא שהבריחה מלבנון, לא זו בלבד שלא מנעה מחיילי צה"ל להיחטף ולהיהרג בגבול לבנון, היא זו שהציתה את המלחמה הנוכחית שהגיעה לכל עיר ואם בישראל וגדעה את חייהם של אלף ישראלים, ולא רק חייהם של חיילים שנדרשים להגן על המדינה, כפי שהיה בלבנון, אלא אזרחים, גברים נשים וטף ואף תינוקות במעי אימם.

אך את כל העובדות הללו לא הציגו בהפגנת הכניעה בכיכר רבין, גם לא את העובדה שיצחק רבין המנוח התנגד נמרצות לעקירת ההתיישבות ברצועת עזה, וכל שכן שלא היכו שם על חטא על שבאיוולתם המיטו על כל אזרחי ישראל את המלחמה הנוכחית.

בהפגנה חזרו הדוברים על המנטרות הקבועות של השמאל ושותפיהם בתקשורת, ש"הכל בגלל ההתנחלויות" ו"אין לנו מה לחפש בעזה", כאילו שיש התנחלויות בתוך העיר עזה או בציר פילדלפי, שמגן על גבולה הדרומי של מדינת ישראל.

גם שמה של ההפגנה "יוצאים מעזה – מתחילים לדבר", עם מי בדיוק מתחילים לדבר? עם ממשיכי הנאצים שירו מטווח אפס בראשם של תינוקות משפחת חטואל? או אולי עם הקניבלים שמציגים לראווה את ראשו הכרות של חייל צה"ל? או אולי עם יאסר ערפאת ושותפו חסן נסראללה שיושבים וחוככים ידיהם בהנאה, "עוד כמה הרוגים, והאויב הציוני מתקפל ובורח מהרצועה".

השמאל גם טען שמאה, או מאה עשרים אלף מפגינים שהגיעו, שאגב, בתקשורת דאגו לנקוב במספרים הללו כבר שבוע קודם להפגנה, אינם מייצגים את "השמאל" אלא את "הרוב".

אמירה זו מאוד מעניינת נוכח העובדה שרק לפני מספר חודשים, העמיד הימין אותו מספר של מפגינים בכיכר, אולם הימין כמובן אינו מייצג אף פעם את "הרוב", אלא רק את "הימין הקיצוני".

כנראה שגם חברי הליכוד, חברי מפלגת השלטון שהצביעו ברוב מוחץ נגד הבריחה החד-צדדית מרצועת עזה, שייכים לימין הקיצוני, ובכלל נדמה, שכל מי שאינו תומך בנסיגות, בכניעה, בוויתורים, בעקירת ישובים ובגירוש יהודים מחבלי ארצם – שייך ל"ימין הקיצוני".

אם כך המצב, אז זכות גדולה יש היום למי שנמנה על "הימין הקיצוני", משום שהגרעין הזה, שמיוצג היום בעיקר ע"י חברי הליכוד, האיחוד הלאומי, המפד"ל ובאופן חלקי גם ע"י חברי מפלגות אחרות, הוא הגרעין שנושא וימשיך לשאת על כתפיו את האחריות להמשך המאבק על הארץ כנגד מבקשי נפשנו וארצנו, אשר אינם בוחלים בשום אמצעי להשגת מטרתם.

הגיע העת ליישם את מאמר חז"ל "כל המרחם על אכזרים – סופו שמתאכזר לרחמנים", נכון, צבא ההגנה לישראל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, אולם כאשר עומדים אלפי פלשתינים חמושים ונלחמים מתוככי האוכלוסייה הפלשתינית שצוהלים למראה חלקי גופות של חיילי צה"ל, אין דבר יותר מוסרי מלהוריד כמה פצצות של טון על כל האזור ולהכריע את המערכה, במקום לשלוח חיילים לתוך לוע הארי. זה חוקי גם על פי אמנת ז'נווה וזה יושם לאחרונה ע"י האמריקנים באפגניסטן, בהצלחה רבה.