40:60 מניין ולהיכן

כמו לאחר כל כשלון, מיד עם היוודע תוצאות משאל מתפקדי הליכוד, ולמעשה כבר לפני פרסום התוצאות, כבר בעת שחדלו הסקרים להאיר את פניהם לרה"מ, החלו "אבות" המהלך, ובראשם שושבינו הראשי, אהוד אולמרט, למצוא את האשמה והאשמים

ד"ר אריה בכרך , כ"ה באייר תשס"ד

ד"ר אריה בכרך
ד"ר אריה בכרך
באדיבות המשפחה
כמו לאחר כל כשלון, מיד עם היוודע תוצאות משאל מתפקדי הליכוד, ולמעשה כבר לפני פרסום התוצאות, כבר בעת שחדלו הסקרים להאיר את פניהם לרה"מ, החלו "אבות" המהלך, ובראשם שושבינו הראשי, אהוד אולמרט, למצוא את האשמה והאשמים.

לטובת מסע ההסברים גוייס אפילו הפיגוע הנורא במשפחת חטואל הי"ד. דא עקא שפיגוע כזה יכול הרי גם לשמש את תומכי ההתנתקות, ומעבר לכך תחזית התוצאת התפרסמו לפני הפיגוע.

הסיבה העיקרית לכשלון התומכים בטרנספר היהודים היה, כך לטענתם, הארגון המשומן והיעיל והתקציב הבלתי מוגבל שעמד לרשות המתנגדים, קרי מוצעת יש"ע והמתנחלים. למען האמת, כדאי לדעת, כל צבא הפעילים, אותם שעברו מבית לבית, ועמדו בצמתים, ואיישו את אזור הקלפיות עבדו בהתנדבות, מתוך דחף אידיאולוגי (אגב, לגבי מקורות המימון – האם לא נשאר קצת כסף מהאי היווני או מסירל קרן ע"מ לממן את הקמפיין של רה"מ??)

לסיכום, תירוצים אלו ואחרים, כולם טובים ורק האמת, "תהי האמת נעדרת". ההסבר כ"כ פשוט. רוב מתפקדי הליכוד פשוט אינם מוכנים לקבל טרנספר של יהודים בכלל, ובוודאי לא כשהטרנספר נעשה ללא שום תמורה. כל כך פשוט, וכל כך אמיתי. אגב, רה"מ סרב להביא את הסוגיא להכרעת "המרכז", הליך הרבה יותר זול ופשוט, בגלל שהוא ידע שהמרכז מתנגד לכל מהלכיו, כולל מדינה פלשתינית.

בעת עברנו בבתי המתפקדים במטרה לעמוד על הלך רוחם לא מצאנו אפילו 10% מהמתפקדים שתמכו באופן החלטי בטרנספר. כבר לפני המשאל תהיתי מהיכן מצאו עורכי הסקרים 40% תמיכה. בדיעבד התברר שעיקר התמיכה באה מהמגזר הערבי בלבד. בלא יותר מחמש קלפיות של יהודים גברו תומכי הטרנספר. כלומר, אם היינו מוציאים את המתפקדים הערבים (ודאי לימור לבנת סוברת שהם הליכודניקים האמיתיים ולא חברי מנהיגות יהודית) היה הרוב היהודי מוחץ עוד יותר. אולי אפשר להוסיף לאחוזי התמיכה גם את גורם האיומים של שרון והאמריקאים, שנתנו את אותותיהם.

מכל מקום, אין ספק, התוצאות מוכיחות בצורה חד משמעית שרוב חברי הליכוד נשארו נאמנים למורשתם. כל הסבר אחר, כמו כסף וארגון, אינו אלא זלזול גס במתפקדי הליכוד, זלזול הגובל בחוצפה.

פנינו לאן?

הנחת היסוד בניתוח ההשלכות העתידיות של המשאל היא ש"כנופיית שרון" אינם ליכודיקים אמיתיים אלא מפאניקים, ככאלה אין להם שום יחס כבוד לדמוקרטיה ולהכרעותיה. כבר יומיים לאחר המשאל הצהיר רה"מ "שר שיתנגד יוחלף".

מראש, קיום המשאל לא היה לרוחנו. קבלנו אותו בלית ברירה ולאחר שרה"מ הצהיר שהוא וכל השרים יקבלו על עצמם את הכרעת המשאל. הטענה ש"קומץ קטן" של אנשים אינם יכולים לכפות את דעתם על כל המדינה, ולכן תוכנית ההתנתקות נוע תנוע, אין לה שום הצדקה. להזכירכם, שני הסכמי אוסלו התקבלו ע"י חודם של קולות בודדים (ומצובישי) בלבד. גם אהוד ברק ניסה להוליך מהלכים בגיבוי 30 חכ"כים בלבד.

הטענה של טומי לפיד, גדול הדמוקרטים (תשאלו אפילו את השר פורז!!) שהכרעות צריכות להתקבל רק סביב שולחן הממשלה, אין לה על מה להסתמך. רה"מ קיבל את רעיון המשאל רק כשראה והבין שאין לו רוב, לא בממשלה ולא בקרב חברי הכנסת של הליכוד. מטרתו האמיתית הייתה "לסנדל" את חבריו בהנחה שהוא יזכה במשאל.

מה בכל זאת הרווחנו מהמשאל?

בעתיד נכון לנו מאבק מר לסיכול הטרנספר. התשתית המוסרית לעוצמת המאבק מושתתת על תוצאות המשאל. ללא המשאל, ניתן היה לטעון שהתנגדות נמרצת וקשה אינה דמוקרטית. עתה משהתקבלה החלטה על פי בקשת רה"מ ונערך המשאל, הרי שכל התנגדות במסגרת החוק אינה בלתי דמוקרטית אלא הגנה על הדמוקרטיה עצמה.

"שבירת הכלים" במאבק נעשתה על ידי רה"מ ולא על ידי מתנגדי הטרנספר, על כל המשתמע מכך.

אני מקווה ששרון יפנים בכל זאת את תוצאות המשאל ויחזור בו מהמהלך הבלתי מוסרי של טרנספר ולא יביא אותנו חס וחלילה למעשים ולמחוזות העלולים להביא לקרע שלא יאוחה בעם.