היום השביעי

אמונה אלון , ג' בסיון תשס"ד

אמונה אלון
אמונה אלון
צילום: Hadas Parush/Flash90
"יום ירושלים" ה-37, וברור יותר מאי-פעם כי מלחמת ששת הימים טרם הסתיימה: הר הבית עדיין לא בידינו, ישראל היא עדיין המדינה היחידה בעולם שמרחפת עליה סכנת הכחדה, ועדיין אין לה גבולות מוכרים. ירושלים מוכת הטרור מנסה לעטות חג, אבל 37 שנה לאחר ניתוץ הגדרות שהפרידו בין שני חלקיה היא הולכת ו"נעטפת" בחומת-הפרדה שאינה יכולה לחסום את השנאה ואת הפחד.

הקרבות המתנהלים כעת ברפיח הם המשך ישיר של קרבות ששת ימי יוני 1967. חוף הנגב המכונה "רצועת עזה" נכבש כבר אז, אבל העדר מדיניות ברורה לגביו מעודד את הטרור הפלשתיני לשגשג בו ומאלץ את צה"ל לחזור ולכבוש אותו שוב ושוב.

גם שטחי יהודה ושומרון טרם שוחררו באמת, למרות שהזיקה ההיסטורית בינינו ובינם מוחשית יותר. 37 שנה לאחר שחברון, שילה ובית-לחם נפלו לידיה כפרי בשל, ישראל עדיין מופתעת ומתקשה לעכל. אולי מפני שהתרגלנו להסתדר בלעדיהן במשך 19 שנותיה הראשונות של המדינה, וכולנו – כולל מי שמכונים היום "ימין קיצוני" – היינו ממשיכים כנראה להסתדר בלעדיהן לולא אילצו אותנו מדינות ערב לצאת למלחמת המגן ההיא. ואולי מפני שהניצחון היה כה מוחץ, וכה מדהים, שתסביך היהודי הגלותי שכנע אותנו כי בעצם איננו ראויים לו. כבר בשלהי 67' רווחה בישראל אווירת "סליחה שניצחנו", ובינתיים הקצינו ישראלים רבים עד כדי הגדרת נס הניצחון של ששת הימים כ"אסון" שהמיט עלינו את חרפת "הכיבוש".

כך או כך, היום השביעי של המלחמה נמשך זה 37 שנה ואין רואים את סופו. יהודה ושומרון עודם רחוקים מעיניהם ומליבותיהם של חלקים גדולים בציבור הישראלי, והיהודים שבחרו לגור בהם עדיין נתפסים בעיני רבים כ"מתנחלים" בלתי-לגיטימיים. כיוון שכל חלל ריק נוטה להתמלא, ואבידה שבעליה אינו דורש אותה עוברת לרשות מי שמצאה, רק טבעי הוא שהפלשתינים מנצלים את העדר הבעלות הישראלית הברורה על "השטחים" כדי לטעון כי הם הם הבעלים "האמיתיים" – ואצלנו יש כמובן מי שממהרים להסכים אתם.

37 שנה לאחר שכבשנו מידי מדינות ערב, בצדק, את השטחים שמתוכם הן ניסו לתקוף ולחסל אותנו, דומה כי הקיטוב בין "שמאל" ל"ימין" בחברה הישראלית הולך ומחריף לשמחת התוקפן הערבי.

מלחמת ששת הימים טרם נסתיימה, אבל גם מלחמת ששת הימים הרי לא היתה אלא המשך ישיר של מלחמת העצמאות. כך שלמעשה גם מלחמת העצמאות טרם נסתיימה עד היום, ואין המחשה טובה לכך מאשר הקרב המתנהל עתה במחנה הפליטים רפיח: המבנים, שצה"ל הורס כדי למנוע הברחת אמצעי-לחימה ממצרים לרפיח (ולמשתתפי ההפגנה במוצ"ש פתרונים כיצד תימנע ההברחה אם צה"ל לא יהיה שם), הם מבנים שנועדו להיות זמניים.

ישראל עצמאית היתה הורסת אותם מזמן, ומכריחה את תושביהם להשתקם ולהפסיק לחתור לשיבה אל מקומותיהם המקוריים שבתחומי הקו הירוק. צה"ל נאלץ להילחם שם בעיקר מפני ש-75% מתושבי רצועת עזה מקובעים כפליטים, ומוחזקים זה 56 שנה במחנות בלתי-אנושיים כדי שמלחמת העצמאות של מדינת ישראל לא תסתיים לעולם.