חטא הכחשת המלחמה

יותר מדי בשקט עברה לה הידיעה על ערבי ממזרח ירושלים שכמעט והצליח לפגוע בראש הממשלה לאחרונה. על פי פרסומי התקשורת, מסתבר שמדובר בערבי שהחזיק באישור כניסה חוקי למשרד ראש הממשלה בירושלים.

יוסי לסטר , א' בתמוז תשס"ד

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
יותר מדי בשקט עברה לה הידיעה על ערבי ממזרח ירושלים שכמעט והצליח לפגוע בראש הממשלה לאחרונה. על פי פרסומי התקשורת, מסתבר שמדובר בערבי שהחזיק באישור כניסה חוקי למשרד ראש הממשלה בירושלים.

לכאורה, מדובר בבעיה נקודתית בשיקול הדעת של הפקיד הממונה על אישורי הכניסה, או במחדל של השב"כ לגבי בדיקת עברו של האיש. אבל האמת המרה היא, שמדובר כאן בסימפטום של מחלה קשה – מחלת הניתוק מהמציאות, הפוגעת בתודעה האנושית ומשבשת אותה. מחלה מידבקת שהגיע עד ראש הממשלה עצמו.

בזמן מלחמה אכזרית בין יהודים ומוסלמים, לתת למוסלמי תושב מזרח ירושלים אישור כניסה למשרד ראש הממשלה, זה מעשה בלתי שפוי כמו לתת בזמן מלחמת העולם השניה לקצין אס אס אישור כניסה ללישכתו של ווינסטון צ'רצ'יל. בעוד 50 שנה כשההיסטוריונים יסקרו תופעות אלו, הם בוודאי יביטו בהשתאות וברחמים על מעללי ראש הממשלה ויועציו. מצד שני, ייתכן שעד אז המחלה כבר תוגדר באופן רשמי, יהיה לה שם לטיני ארוך, ואפילו מכוני מרפא המתמחים בטיפול.

ישנו צדק פואטי בעובדה, שראש ממשלה המנסה בכל כוחו להתכחש למצב המלחמה הקיים, ולכן גם נמנע מהכרעת המלחמה, מוצא בתוך לישכתו שלו את המוסלמי עם הסכין, עם הרצח בעיניים ועם קריאות ה-"אללה הוא אכבר". כי במציאות מי שבורח מפתרון הבעיות – הבעיות רודפות אחריו. אפילו עד ללישכתו.

אבל לא כל הערבים הם כאלו, יטען השמאלני המצוי. וזה נכון, לא כל הערבים מחפשים לשחוט את ראש ממשלת ישראל. אבל גם לא כל כלב אמסטף טורף פתאום ילדה קטנה, ובכל זאת, שום אדם שפוי כבר לא יכניס כלב כזה לתוך ביתו, לשחק עם ילדיו הפעוטים. אדם רציונלי אינו מבזבז את זמנו בניסיון להבין את מנגנון הפעולה או את מניעיו של כלב אמסטף. הוא פשוט מרחיק אותו מילדיו או מרדים אותו בכלביה הסמוכה. באותה מידה, אדם רציונלי גם לא יכניס פועל ערבי ללשכת ראש הממשלה בזמן מלחמה בין יהודים ומוסלמים.

בריאיון שנערך בזמנו עם אלמנתו של בעל חממות יהודי שנדקר למוות על ידי הפועל הערבי שלו, הביעה האישה את כאבה ופליאתה על העובד הערבי שהיה נאמן להם במשך שנים רבות, וביום בהיר אחד דקר למוות את בעלה, ללא סיבה נראית לעין, ונמלט לשטחי הרשות.

האמסטף המוסלמי, זה עם השברייה והקוראן, פעל בהתאם למהותו. הבעייה האמיתית היא לא איתו, אלא עם אלו המנסים "להבין" אותו, בדרכם המערבית והנאורה, לתת לו את אישור הכניסה המיוחל, ולהמשיך להכחיש את קיומה של המלחמה.

אבל השמאל, בדרכו היצירתית, אינו נח לרגע במלאכת ההכחשה הנפשעת. לאחרונה נעשה נסיון לארגן תחרות יופי מעורבת לנערות יהודיות ופלשתיניות, וכן פורסם גם על נסיון לארגן בקיץ הקרוב קייטנה משותפת לילדים יהודים ופלשתינים. כל אלו הן טכניקות שנועדו להשלות את מקבלי ההחלטות שלא קיימת מלחמה, ושאין אוייב פלשתיני אכזרי אותו צריך להכריע.