על שינוי דעה ועל החמור שאינו משנה אותה.

"רק חמור לא משנה את דעתו" בכך הצדיק דיין את הקפיצה מ"טוב שרם-א-שיך בלי שלום” ל”שלום בלי שרם-א-שיך" ולהחזרת הסנטימטר האחרון בסיני, ובכך ליצור תקדים של קדושת הגבולות שנקבעו בין האנגלים והטורקים ב 1905, והפיכת סיני ל"אדמה ערבית קדושה".

בדברים אלה הצטרף דיין לרשימה ארוכה של "גנרלים ברחנים" אשר מקצוע זה כל כך מלא בו.

להיות גנרל אינו רק לתת פקודות ולהחליט ולבצע. להיות גנרל זה גם לשלוח אנשים להקריב חייהם או עתידם בשם חזון המצדיק הקרבה זו.

חזון, אינו גרביים לשימוש חד פעמי. חזון הוא דבר כל כך גדול שמוצדק לשלם עבורו את הקורבן הנדרש. אם אינו כזה הוא אינו חזון אלא מסחר שפל בבני אדם.

לאדם רגיל מותר לטעות. אם טעה מותר לו לחזור בו כנאמר "טעות ! , לעולם חוזר". (ולא כמקובל "טעות לעולם חוזרת" שכביכול מצדיקה שינוי דעה).

לגנרל אין את הפריבילגיה הזאת. לגנרל יש רק הזדמנות אחת. טעית! לך הביתה! למה? כי שלחת אנשים למות למען מה שמכרת להם. או שאז היית נוכל או שעכשיו אתה נוכל. בכל אופן אין בשום אופן לתת לך הזדמנות להמשיך לרמות.

לי ולך, האנשים הפשוטים מותר לטעות, לשנות כיוון וגם לשלם את המחיר. שילמנו את המחיר מותר לנסות דרך חדשה, כי לא סחרנו בחייהם או רכושם של אחרים אלא בשלנו.

הגבול בין גנרל שיש לו רק הזדמנות אחת, לבין האדם הרגיל, הוא בדרגת התת אלוף בצבא והמגבילה לה בשירות הציבורי.

השימוש במונחים צבאיים אלה אולי יקומם את מי שאינו מבין שהדרגות הצבאיות אינן אלא ביטוי של דרגת האחריות. בהעדר סימון כזה במלל האזרחי נאלצנו להשתמש במינוח זה. אין בכך כל רע. ומי שירצה להיתפס לכך לצורך ניגוח עמדה זו, שיבושם לו.

כמה חבל ששורות "הגנרלים" מלאות בכל-כך הרבה "גנרלים ברחנים".

בעת החדשה המפורסם ביניהם הוא הצרפתי פטן. זה גיבור קרבות ורדן במלחמת העולם הראשונה בה נהרגו יותר צרפתים מאשר בכל קרב אחר. ודווקא הוא היה זה אשר מסר את חלקי צרפת להיטלר במלחמת העולם השנייה והוקע כבוגד אחריה.

אחריו בא דה גול. כביכול סמל הצרפתיות הגאה, שעל תרומתו לשחרור צרפת ניתן עוד להתווכח. אבל בנוגע למדיניותו ביחס לאלג'ירים לא יעזרו כל התירוצים. הוא רימה את מי ששלחו אותו לתפקיד. צרפת עוד תשלם הרבה שנים על האיוולת הזאת. כבר עכשיו היא בשלב מתקדם של הפיכתה למושבה מוסלמית. כמוה עוד לא מעט מדינות אירופאיות "נאורות".

אצלנו לקחו דוגמה זו בלי להבין את ההשלכות.

דיין וויצמן מכרו לבגין את רעיון החזרת סיני עד הסנטימטר האחרון שזה בכייה לדורות ועוד שנים נאכל ממנו חצץ.

רבין ברח מיו"ש, עשה את הסכם אוסלו ונתן להם, לאויבינו, רובים. הוא גם ברח מירדן, ולא ניצל את ההזדמנות לשבור את תקדים סיני של בגין.

ברק ברח מלבנון במקום לסגת משם, כמו שכתוב בכל ספר על מהלכים צבאיים. אם היו נותנים לו היה מחלק את ירושלים.

וכעת שרון. עם הטרנספר של יהודים מארצם, תחת כותרת הזויה של "התנתקות", שאינה אלא הכנסת הערבים לגטו, או עם תרצו "ניאו-אפרטהייד". צר לנו שכל מה שה"שמאלנים הברחנים" אמרו עליו בשלושים שנה האחרונות התברר כאמת.

ל"שמאלנים הברחנים", על כל תנועותיהם, מותר. הם ממילא רק "אמריקאים דוברי עברית" ונמצאים כאן רק במקרה. כעת אינם מיצגים את העם. וכאשר ייצגו אותו ניתן יהיה לסגור את המדינה ולחזור לגולה. הרי "יותר קל להוציא את היהודים מהגלות מלהוציא את גלות מן היהודים ", לא כן?

לנו אין את הלוקסוס הזה של ההתפרקות מרצון. אנו קטנים מדי וחלשים מדי מכדי שנוכל לוותר אפילו על סנטימטר אחד של "חלקת אלוקים הקטנטנה שלנו".

לנו אין את הלוקסוס של "גנרלים ברחנים". מי ששוקל, אפילו בפינה נסתרת של ליבו, את האפשרות של שינוי דעה, שלא יהיה גנרל. מי שרוצה להיות גנרל, שידע שיש לו רק חזון אחד והזדמנות אחת. הצלחת! הרווחת! קבלת את מקומך בהיסטוריה. נכשלת?! נא לפנות המקום, וללכת אחר כבוד, לפח האשפה של ההיסטוריה כעוד אחד אשר רימה את עמו.