על והדמוקרטיה וההסתה

כבר זמן רב אנחנו מעסיקים את עצמנו באישיות ראש הממשלה שפעם היה "אריק שלנו" וכעת הפך ל"דיקטטור". נוצר רושם שמדובר באותה דיקטטורה מנטלית (אם תרצו, פולחן האישיות) שרק החליפה את צביונה החיובי לשלילי.

ד"ר רעיה אפשטיין , י"ט בתמוז תשס"ד

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
כבר זמן רב אנחנו מעסיקים את עצמנו באישיות ראש הממשלה שפעם היה "אריק שלנו" וכעת הפך ל"דיקטטור". נוצר רושם שמדובר באותה דיקטטורה מנטלית (אם תרצו, פולחן האישיות) שרק החליפה את צביונה החיובי לשלילי. כנראה, התלות הנפשית במנהיגינו כה חזקה שפשוט היא מונעת מאתנו את היכולת לראות דברים והתרחשויות כפי שהם באמת.

המשך התעסקותנו בשרון באופן אישי רק נותן נשק למחפשי "מסיתים לרצח" ועוזר להם במלחמת התעמולה שהם מנהלים בנו. הבעיה אינה בשרון באשר הוא. שרון הינו רק שליח של השולטים האמיתיים, ולא, לא מדובר באמריקנים. יש להתחיל להתעניין איך מתפקדת השיטה שמנטרלת את תוצאות הבחירות ומכריחה את נבחרי הימין לממש (בהתנדבות או כביכול בעל כרחם) מצע לא שלהם. לא שעובדה זו מורידה מהם את האחריות המוסרית האישית, אך רק מחוסר דעת אינו רואה שהבחירות וההצבעות שלנו לא שווים, בעצם, קליפת השום.

אנחנו לא רואים כיוון שלא רוצים לראות, לא נוח לנו לראות...יותר טוב לעסוק בבחירות, זה מעלה את האדרינאלין. זה שקר, רבותיי, שקר שאנו משתתפים בו וכך מחזקים את השיטה. צריך להיאבק בשיטה האנטי-דמוקרטית ולא בדיקטטורים לדקה. שהשיטה מכוונת ומנווטת אותם ומעניקה להם לרגע קט סמכויות-על למען השגת מטרותיה. שימו לב למה שאמרו רבני יש"ע: מדינת ישראל הופכת להיות טוטליטרית. כאן שורש הבעיה. שימו לב: אנשי שמאל כמעט ולא התייחסו לטענה בלתי-שגרתית זאת כי אין להם תשובה, ואני אומרת זאת אף בהסתמכות על ניסיוני האישי להעלות את הנושא במאמרי ובתגובות אינטרנט. אין להם תשובה כיוון שזוהי אמת, וכן כיוון שהם הרגילו את עצמם (ואת הציבור הנתון למניפולציות ושטיפת מוח) לחשוב ולהאמין כי גישות טוטליטריות הן רק בימין, רק אצל הדתיים, במיוחד אצל נאמני ארץ ישראל...
*
ישנה אומנות גדולה לשמאל הישראלי. האומנות ביכולתו להחליף את הטרמינולוגיה, הערכים, האמונות והאידיאות בהתאם לתנאים משתנים ומטרות טקטיות. המטרה האסטרטגית אינה עוברת שינוים כלשהם. המטרה היא לשלוט, ולאו דווקא במישור הפוליטי. השליטה העיקרית והמכרעת היא על תודעת הציבור בכלל, ובמיוחד על תודעת היריב.

במקביל לשינויי הטרמינולוגיה משתנות צורת הדמוקרטיה.

- דמוקרטיה ליברלית קיצונית כלפי ערבים ישראלים וקורבנות "הכיבוש" הפלשתינים, הופכת בן-רגע לטוטליטריות רדיקאלית כשמדובר ב"אויבי הדמוקרטיה והשלום": חרדים ודתיים, ימנים ("קיצונים") ובמיוחד מתנחלים ("משיחיסטים", "פשיסטים" ולא אמשיך הלאה ברשימת כינויי ההסתה הנבזים);

- דמוקרטיה של פולחן המיעוט: בתקופות שהשמאל הוא מיעוט אופוזיציוני ובסיטואציות הדורשות הלבנת פשעי המיעוט הערבי (ראה מרד ערבי ישראל בתחילת אינטיפדאת אל-אקצא), הופכת לדמוקרטיה של עריצות הרוב בזמנים בהם יש צורך לדכא ולהכניע את מיעוט המתנחלים למשל;

- דמוקרטיה בה חופש הביטוי הוא ערך עליון (ראה חגיגות השמאל בעניין ניצחון עיקרון חופש הביטוי על עיקרון של הדמוקרטיה המתגוננת בשעה שבית המשפט העליון ביטל את החלטת ועדת הבחירות בעניין עזמי בישרא ומפלגתו) חוזרת להיות "דמוקרטיה מתגוננת" בשעה שיש צורך לסתום פיות ולשבור עצמותיהם של תושבי המאחזים ולמתנגדי תוכנית הטרנספר;

- דמוקרטיה המכנה בשם "פשיזם" את העדפת האינטרסים של המדינה על זכויות הפרט של ערבים המסכנים את קיומה, אך מחליפה את לבושה בהרף עין ותומכת בשלילת זכויות האזרח של המתנחלים ובדרישה שהאזרחים שווי זכויות אלו, המיועדים לגירוש המוני, ייכנעו לציווי הטוטליטרי הזה ללא כל התנגדות, ללא סירוב פקודה. ואם כבר מדברים על סרבנות, אותה "סרבנות מצפונית" שמובנת, מקובלת ומקודשת במקרה של סירוב להילחם באויב אסורה בהחלט לימין, למתנחלים ותומכיהם. כנראה שהם נתפשים על ידי הדמוקרטיה הישראלית כיצורים חסרי מוסר, ואולי אף חסרי צלם אנוש...

בעיה נוספת ולגמרי לא פשוטה היא שגם בקרב הציבור הדתי-לאומי יש דמויות בעלות השפעה שרוצות לראות בחיילינו מעין רובוטים מושמעים שיתיחסו לכל פקודה כדבר קדוש אף שאותה פקודה מנוגדת לערכים בסיסיים ביהדות. האמנם אינם מבינים שדרישה זו מזכירה משהו נורא שקרה במאה ה-20? האם ציוות עיוור זה יכול להתיישב איכשהו עם השקפת עולם יהודית? או שמא ערך המשמעת להוראות המדינה באידיאולוגיה של מחנכי הדור אלה עולה לא רק על ערכי הדמוקרטיה אלא אף על ערכי התורה?

באופן פרדוקסאלי לכאורה, מדובר בדרך כלל ברבנים הרואים עצמם ונראים בעיני הציבור כמתקדמים וליברלים, דמוקרטים ומודרניים, לא כמו עמיתיהם המיושנים שהסתגרו באידיאולוגית ארץ ישראל השלמה. הדמוקרטים והמתקדמים האלה ששמים טובת המדינה מעל טובת אזרחיה וזכויותיהם היסודיות, לא שמעו כנראה כי גישתם זו חדלה להיות מקובלת אחרי שהביאה להקמת שתי משטרים טוטליטריים במאה ה-20.