מי יבצע את הפינוי?

נושא פינוי גוש קטיף, הוא מסוג הנושאים שאנו נדרשים אליו בעל כורחנו. זהו נושא כאוב,אולי הכאוב ביותר בתולדות מדינת ישראל: עקירת אלפי יהודים מבתיהם ומאדמתם, אשר בנו את חייהם ואת משפחתם במשך עשרות שנים.

גילה פינקלשטיין , כ"ה בתמוז תשס"ד

גילה פינקלשטיין
גילה פינקלשטיין
ערוץ 7
נושא פינוי גוש קטיף, הוא מסוג הנושאים שאנו נדרשים אליו בעל כורחנו. זהו נושא כאוב,אולי הכאוב ביותר בתולדות מדינת ישראל: עקירת אלפי יהודים מבתיהם ומאדמתם, אשר בנו את חייהם ואת משפחתם במשך עשרות שנים.

כמה סמלי הדבר, שהכנסת מעלה על סדר יומה את הנושא, דווקא בפתחם של שלושת השבועות בהם אנו אבלים על חורבן הבית ועל הגלות.

אך טבעי הוא הדבר, שבמצב כזה מתלהט הוויכוח גם סביב השאלה: מי יבצע את הפינוי הנורא הזה? מי יכנס אל תוך הבתים, ויוציא מתוכם את יושביהם?

מי יישא את שלושת ילדי משפחת כהן, הילדים הגיבורים קטועי הרגליים מכפר דרום – אל מחוץ לביתם, הבית אליו חזרו בהחלטה אמיצה לאחר הפציעה, על מנת להוכיח שהטרור לא ניצח?

מי ידפוק על דלת ביתה של חנה ברט, זו האישה העדינה אך הנחושה שניצחה את הטרור, והצליחה ללדת לאחר שנפצעה כל כך קשה, ויבקש אותה להתגלגל על כסאה אל ההסעה המיוחדת המחכה לה בחוץ?

מי יעזור לדוד חטואל לקפל את זיכרונותיו אל תוך אריזות ביתו, ומי יעמיס על משאיות הפינוי את כל אותם האנשים, הנשים והטף, אחינו ואחיותינו, בשר מבשרנו? זהו עומס נפשי בלתי אפשרי שעלול להיות, חלילה, מנת חלקם של המפונים והמפנים גם יחד.

לבי מתפלץ בדמייני את היחידה שתבוא להוציא מקבריהם את המתים מבתי הקברות, בהם קורבנות הטרור הערבי הרצחני. על מי אפשר להטיל משימה כה איומה, שבצידה מתח נפשי וצלקת נצחית?

וכל זה בלי שהזכרנו את משימת ריקון הבתים מתכולתם, את הורדת התמונות מן הקירות ועקירת המזוזות מפתחי הבתים, את הוצאת ספרי התורה ותשמישי הקדושה מבתי הכנסת.

מי יעמיס? מי יקפל? מי יערוך בדיקה אחרונה על מנת לוודא שדבר לא נותר מאחור, לפני שיעלו הדחפורים ויהפכו את החיים שהיו כאן לגל חרבות?

על כתפי מי תוטל המשימה הבלתי אפשרית?

שר הביטחון אומר:"החיילים אינם מסוגלים לשאת בנטל הזה". ואני מזדהה לגמרי עם דבריו. תפקידם של חיילי צה"ל הוא מלחמה נגד אויב המדינה. צה"ל הוא גוף המופקד על ביטחון ושלום אזרחי ישראל. כיצד אפשר להגדיר להם משימת פינויים של מתיישבים חלוצים?

השר לביטחון פנים גם כן מכריז:" השוטרים, גם הם אינם מסוגלים לשאת בנטל הזה". ואף הוא צודק. שוטרים אינם קרוצים מחומר אנושי אחר. אף הם לא יעמדו בלחץ הרגשי והנפשי הזה.

שניהם צודקים! משום שלא החיילים, ולא השוטרים, ולא אף יהודי - יוכלו לעמוד בעומס האדיר הזה, מבלי שהתמונות והקולות ירדפו אותו עד סוף ימיו.

נודע לי שמשרדי הממשלה הרלוונטיים נערכים להקמת יחידה מיוחדת למשימת הפינוי. ההנחה הסמויה והגלויה היא שאם נאמן כוח מיוחד, נכין אותו "הכנה מנטאלית", נדריך אותו ונכשיר אותו במשך חודשים – בסופו של תהליך הוא יהיה מסוגל לבצע את המשימה בלי להניד עפעף. הוא יהיה מסוגל להפריד הפרדה מוחלטת בין הרגשות, האמונות והערכים עליהם גדל, לבין המשימה המוטלת עליו.

על רעיון נאיבי ובעייתי זה אני אומרת, כמי שמכירה את עולם החינוך שנים רבות:

אל תשחיתו את נפש הנוער שלנו, אל תשחיתו את נפש החיילים ואת נפש השוטרים שלנו, אל תנסו להופכם לרובוטים חסרי רגשות, ואל תלמדו אותם כיצד לפנות יהודים מבתיהם מבלי להתרגש. אם תנהגו כך - תשחיתו את נפש המפנים, את נפש השוטרים והחיילים, ואת נפש החברה כולה.

אני בטוחה שדבריי אלו אינם זרים לאנשי השמאל. הם עשו שימוש באותן טענות בתביעה לפנות את חיילי צה"ל ממרכזי הערים הפלסטיניות. בפיהם נשמעה הקריאה פעם אחר פעם: "הכיבוש משחית".

בלי להתווכח על תוצאות הכיבוש, אני רוצה להזכיר שגם "הפינוי משחית", לפחות באותה מידה אם לא יותר.

אני מציעה לא להטיל את משימת הפינוי לא על השוטרים ולא על החיילים. אני מציעה לגנוז אותה. או נכון יותר: לא לקבל אותה.

אסור לנו לשכוח, שהממשלה עדיין לא החליטה לפנות ישובים.

להיפך: בהחלטת הממשלה נאמר: "אין בהחלטה זו כדי לפנות ישובים", כך נאמר בפירוש בהחלטה! במציאות פוליטית רבת תהפוכות כמו שלנו, אני מאמינה שיש סיכוי ממשי שההחלטה לא תתקבל, ואף כוח מכוחות הביטחון שלנו, לא המשטרה ובוודאי לא צה"ל, לא יהפוך חלילה לכוח של הרס וחורבן.