עכשיו אומרים חכמים לאחר מעשה, שזו היתה שגיאה שלא התייצבנו לפני בית הדין הבינלאומי. אילו היינו טוענים שם את טיעונינו, לא היתה נופלת החלטה כל כך אנטי ישראלית. הבעיה היא שגם אם היינו מתייצבים שם, היינו מדברים לא לעניין.

הרי זה מה שאנחנו עושים בכל הפורומים הבינלאומיים שלפניהם אנחנו מתייצבים: מדברים המון, ועל כל דבר, מלבד על הנושא.

לו אני הייתי שופט בהאג, הייתי פוסק אותה פסיקה. אין בה שום דבר אנטישמי, ולא שום דבר אנטי ישראלי, ולא שום תמיכה בטרור או התעלמות מזכותה של ישראל להלחם בטרור.

ברור לגמרי שגם אם שכני הוא איש ישר וצדיק, מותר לי לבנות חומה בחצר שלי, וברור לגמרי שגם אם שכני הוא בן בליעל וטרוריסט, אסור לי לבנות חומה בחצר שלו. הטרור בכלל לא רלוונטי לדיון הזה, ולא הסבל של ישראל ולא השאלה מי נחמד יותר ומי סובל יותר ומי התוקפן?

השאלה היא של מי החצר? אף אחד לא חולק על זכותה של ישראל להקים חומה, הפלשתינים לא ערערו על זכותה של ישראל לפגוע באיכות החיים של אזרחים החיים במקומות שהחומה מוקמת בהם. הם רק טוענים שהגדר מוקמת על האדמה שלהם.

האם זה נכון? שואל העולם את ישראל, שמענו את העמדה הפלשתינית. מה עמדתכם, למי שייכת האדמה הזאת לפי דעתכם?

לא אנטישמיות

ישראל שומרת על זכות השתיקה. לא רק בהאג, אלא בכל פורום בינלאומי, רישמי או בלתי רישמי. באו"ם, בשיחות בין שרי חוץ, במסיבות קוקטייל בשגרירות, בחומר הסברה המופץ לקמפוסים, בראיונות לתקשורת העולמית, הפלשתינים אומרים "זו אדמה פלשתינית", וישראל אומרת יש טרור, יש לנו צורכי ביטחון, יש לנו זכות להגן על אזרחינו.

מה זה שייך? תענו על השאלה המרכזית: האדמה הזאת שייכת לפלשתינים או לכם? אם היינו אומרים שהיא שייכת לנו, רבים בעולם היו מגנים אותנו, מתווכחים איתנו, קוראים לנו בשמות גנאי. אחרים היו תומכים בעמדתנו או בחלקה, אבל הוויכוח היה מתנהל.

השופט בהאג היה צריך להכריע בין שתי עמדות. היום בוויכוח המדיני והמוסרי המרכזי קיימת רק העמדה הפלשתינית, וישראל שותקת כאילו היא מסכימה. מה אתם רוצים מהשופט המסכן, שיהיה יותר קתולי מהאפיפיור?

העמדה האנטי ישראלית המקצינה והולכת בעולם לא כולה אנטישמיות. חלק לא מבוטל ממנה הוא תוצרת ישראל.

ישראל פועלת ביש"ע כאילו האדמה הזאת היא שלה, ומדברת כאילו זו אדמה פלשתינית. בזה היא הופכת את עצמה לבריון אלים. מי יכול לתמוך בעמדה כזו? אם אתה מאמין שהאדמה הזו שלך, מותר לך לבנות עליה גם גדר וגם יישובים. אם אתה עצמך אפילו לא טוען שהיא שלך, אסור לך לבנות עליה לא גדר ולא יישובים, לא את מעלה אדומים ולא את בקעת הירדן, לא את רמות אשכול ולא את רחבת הכותל.

אתה צריך להחזיר את הגזילה לבעליה ללא כל תמורה ולצאת משם ללא משא ומתן.

זה כל כך פשוט, וישראל שותקת. כמו בחלום הרע הזה, שבו ברגע הכי קריטי, עוד מעט יהרגו אותך בטעות, ואתה רק צריך להסביר להם שהם טועים, ולא מצליח לדבר.

אנחנו לא איתנו

בגלל השתיקה הישראלית המוזרה, רוב העולם חושב שישראל פלשה ב-1967 לתוך מדינה פלשתינית וכבשה את אדמותיה. הוא לא יודע שמעולם לא היתה קיימת מדינה פלשתינית, ולכן By definition אין בכלל אדמה פלשתינית בשום מקום.

יכול להיות שחלק מן האדמות שמעבר לקו הירוק יהיו בעתיד אדמה פלשתינית, אבל הן לא היו פלשתיניות בעבר ואינן פלשתיניות עכשיו, ועל כל פנים ברור שהגבול בין אדמות הפלשתינים לבין אדמות העם היהודי עדיין לא נקבע.

להיפך, על פי החוק הבינלאומי, כל עוד לא נקבע אחרת, ובהסכמה, זוהי אדמתו של העם היהודי. כל השטח הזה ניתן לעם היהודי בכתב המנדט, ונתינה זו אושררה מחדש בסעיף 80 של מגילת האו"ם כאשר הוקם הארגון. לכן ממשלות ישראל מן הימין ומן השמאל הקימו שם יישובים.

לכן היישובים האלה חוקיים גם לדעת מי שרוצה להחריב חלק מהם ולצאת משם, לכן פשוט לכל ישראלי שזכותנו להקים גדר בכל מקום שאיננו מאוכלס באופן צפוף, וזכות זו לא נופלת מזכותם של הפלשתינים לבנות להם בתים בעזה או בשכם.

אבל את הדבר הפשוט הזה, מבהיר הערפל הזה, אנחנו לא אומרים. אין לי שום הסבר רציונלי למה.
במקום לברוח מפורומים כמו האג, ישראל צריכה לרוץ לחפש אותם, כדי לומר בהם את המילים הכל כך פשוטות האלה, על אדמה, על נחלת אבות, על זכויות היסטוריות.

זה הנושא. והוא דווקא הצד הכי חזק שלנו. הוא מגובה היטב במסמכים משפטיים ובעדויות היסטוריות ודתיות, התנ"ך איתנו, ההיסטוריה והארכיאולוגיה איתנו, החוק הבינלאומי איתנו, אמריקה איתנו. רק צריך שאנחנו נהיה איתנו.