עוד נמשכת השרשרת

מחר, יום ראשון ז' באב, יתקיים אירוע שבו יעמדו רבבות ישראלים, יד ביד, לב אל לב, בשרשרת אנושית מגוש קטיף ועד לב ליבה של ישראל, ירושלים עיר הקודש.

עו"ד יוסי פוקס , ז' באב תשס"ד

דווקא ביו"ש. עו"ד פוקס
דווקא ביו"ש. עו"ד פוקס
צילום: יח"צ
יום ראשון ז' באב, יתקיים אירוע שבו יעמדו רבבות ישראלים, יד ביד, לב אל לב, בשרשרת אנושית מגוש קטיף ועד לב ליבה של ישראל, ירושלים עיר הקודש.

יש הסבורים שמדובר בעוד הפגנה של יש"ע נגד תוכנית הגירוש מבית מדרשו של אריאל שרון, אולם טעות היא בידם. מדובר באירוע חסר תקדים מאז קום המדינה, אשר ספק אם יש לו תקדים בתולדות העמים ומאבקם על אדמתם.

המשמעות העמוקה הטמונה בשרשרת אנושית זו היא בקשר העמוק והבלתי ניתק של עם ישראל לארץ ישראל, אשר יהיו שותפים לה כל עמך בית ישראל, ולא "המתנחלים" בלבד.

עשרות אלפי ישראלים נרשמו לאירוע, מדן ועד אילת, מהגליל והנגב מהעיר ומהכפר, כל אלו אשר מבינים כי אם מחר נתנתק חלילה מגוש קטיף, מחרתיים, נתנתק מירושלים. וזאת לא סיסמה.

ראש ממשלת ישראל אריאל שרון ושותפו החדש-ישן לדרכו, שמעון פרס, רואים ברצועת עזה ובצפון השומרון את הסיפתח בלבד, את "הכסף הקל".

"כולה" 8000 מתיישבים, אחר כך יתפנו לתוכנית "ההתנתקות" הגדולה, הכוללת עשרות ישובים שלא נכללו בתוואי גדר ההפרדה, עשרות אלפי מתיישבים. ולבסוף, חלוקת ירושלים.

המאבק נגד תוכנית הגירוש, אינו מאבק על גוש קטיף. הוא מאבק על הבית הלאומי שלנו ועל ביתו הפרטי של כל אחד מאיתנו.

השבוע לפני 1934 שנים, חרבה ירושלים, נשרף בית המקדש ועם ישראל הוגלה מעל אדמתו.

ב-120 השנים האחרונות אנו עדים להתגשמות דברי הנביאים, עם ישראל שב לארצו, הקים מדינה יהודית, ביסס את ההתיישבות בארץ ישראל המערבית, ואף נחל ניצחונות מזהירים על כל מדינות ערב, בניסי ניסים.

המנהיגות אשר מובילה היום את תוכנית הגירוש, לא עושה זאת חלילה מתוך כוונה להרע לעם ישראל ולביטחונו, אלא מתוך חוסר אמונה, ניתוק מהשורשים והעדר ראיית הנולד.

אם נשב מהצד בתקווה שהגל העכור יחלוף לו, אזי נגזור על עצמנו ועל הדורות הבאים חורבן, ומי שנצרך לרמזים, הרי שהתאריך שקבע שרון לגירוש יהודי גוש קטיף, 14 באוגוסט 2005, יוצא בתשעה באב.

אז נכון ששרון בולדוזר, נכון ששרון צפצף על תוצאות המשאל בליכוד ונכון ששרון שוקד על הקמת קואליציה רחבה לצורך האצת תוכנית הגירוש, אולם לא לעולם חוסן.

אם קצת יותר תובנה פוליטית מצד חלק מאנשי שלומנו, הייתה הממשלה בראשותו כבר נופלת. אבל לא רק המאבק המפלגתי חשוב, גם המאבק הציבורי.

השרשרת הישראלית עשויה לפתוח את ליבם ואת עיניהם של אזרחי ישראל בכל מקום שהם, לכך שאין מדובר ב"התנתקות" אלא בחורבן של קהילות יהודיות שלמות בארץ ישראל.