מערכת חינוך אחרת

מערכת החינוך לא מצטיינת בלימודי מדע וחברה ולא במורשת ישראל.

פרופ' ג'רלד פרמן , י"ב באלול תשס"ד

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
מערכת החינוך לא מצטיינת בלימודי מדע וחברה ולא במורשת ישראל. ברור שהכישלון אינו תוצאה גרידא של חוסר תקציבים נדיבים וההסתבכויות בין משרד החינוך והרשויות המקומיות. יש שותפים אחרים הכוללים בראש ובראשונה את ההורים, ובמיוחד החינוך הציבורי (התקשורת, דרכי המנהיגות...) שעבורם הערך החינוכי הינו מישני.

מה לעשות? להמשיך בדרך שאינה מצליחה כאילו ימצאו את הכסף הנדרש מחר, כאילו הכסף הוא התשובה לבעיה?

באמריקה במצב דומה, גודל מספר ההורים שלוקחים לידיהם את חינוך ילדיהם. ההורים מלמדים את ילדיהם בבית ורוב הילדים עומדים במבחנים השנתיים כמצטיינים לעומת אלו שלומדים במסגרת. דרך זו מתאימה במיוחד לילדי בתי הספר היסודיים.

במצב שלנו כדאי לנסות מערכת אחרת שבה התיכוניסטים ילמדו במסגרת המתאימה יותר לתקציבים ולטכנולוגיה ולמיתוסים של המאה 21. הבה ניתן להם ללמוד כארבע ימים בבית בדרך המחשב האינטראקטיבי. בדרך זו יקבלו את ההוראה, יוכלו לשאול שאלות מחבריהם, ומוריהם, יעשו תרגילים, יבחנו. במערכת זאת המורים יידעו מי לומד ומי לא ואפשר יהיה לחסום את הרמאויות הרבות השולטות בבתי הספר היום.

התיכוניסטים יוכלו לבחור את שעות הלימוד ובהצלחתם יתוגמלו. יום אחד בשבוע יהיו בבית הספר בעיקר למען גיבושם החברתי.

המערכת הזאת תשים את הדגש על התלמיד, חינוכו ולא על מבנים... ותקטין את בעיית המשמעת שהיא בעיה מרכזית ברוב בתי הספר התיכונים.

אילו שאינם מסוגלים להיקלט במסגרת זאת יכולים לפנות ללימודי מקצוע או למסגרת הישנה, אבל הפעם בכיתות קטנות (לא כמו היום בין 30 ל 40 תלמידים בכיתה). המערכת המוצעת לא תדרוש יותר אמצעים מאשר היום וכעבור זמן מועט.

ראוי ששר האוצר היחיד שנוקט בשינויים מהותיים, מערכתיים לפי ידע וניסיונם של מצליחים ידון בנושא.

הנכשלים חוזרים!

הציבור יודע שפרס, ביילין... הביאו את אוסלו ומאז לא בא השלום אלא אלפי הרוגים ופצועים. שרון הבטיח שלום ואין שלום או שקט באופק אלא, "התנתקות" תחת אש - המשך אוסלו אבל הפעם בגירוש יהודים וחציית העם - תגמולים מעל ומעבר לציפיות הטרוריסטים. בנוסף אין לשכוח שאלפי יהודים נרצחו ונפצעו מאז שנבחר כראש הממשלה.

השאלה שנשאלת היא: למה הציבור אינו גוזר את הדין? למה הם נשארים מנהיגים? האם זאת הדרך במדינות דמוקרטיות מצליחות? האם אילו שלא מקיימים את הבטחותיהם העיקריות, אלה שנכשלים בביטחון, בכלכלה... נשארים כאילו מימשו הבטחותיהם? בעסקים אם הבוס נכשל, העסק והבוס ימשיכו כאילו שדבר לא קרה?

כנראה בפוליטיקה אצלנו ההבטחות קובעות ולא מעשים. יש לשנות את החשיבה. לתמוך לפי עשייה מוצלחת, קיום הבטחות ולא רצון טוב. המסר צריך להיות פתרונות מוצלחים או חזרה הביתה. בדרך זו אמריקה שממנה מעתיקים ללא אבחנה כמעט הכל, מצליחה.