כה אמר הרס"פ!

היה זה באחת ה"סדרות" מתקופת הטירונות שלי בצבא שהתקיימו באיזור "יערות מנשה", הרחק ממקום ישוב.

הרב חנן פורת ז"ל , י"ד באלול תשס"ד

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
היה זה באחת ה"סדרות" מתקופת הטירונות שלי בצבא שהתקיימו באיזור "יערות מנשה", הרחק ממקום ישוב. אך הרס"פ שלנו שהקפיד מאוד על כללי סניטציה והגיינה, אסף אותנו והרעים עלינו בקולו: "המחנה אינו הפקר, ואוי למי שייתפס כשהוא עושה את צרכיו בתחום המאהל.

לשם כך נקבעה פינה מיוחדת מחוץ למחנה, ומכיוון שאין שם מבנה שירותים מסודר, אני דורש מכל אחד מכם להיות צמוד לאת חפירה, לצורך כיסוי הצואה. ו …שימו לב לעוד דבר קטן: אני לא רוצה שתשאירו לי "גבשושיות" בשטח… קודם חופרים גומה, עושים את הצרכים ואחר כך מכסים. האם זה ברור"?

לא יכולתי להתאפק וקראתי לעבר הרס"פ: "המפקד! אתה פשוט תלמיד חכם! נתת לנו כעת שיעור בפרשת 'כי תצא' ולימדת אותנו את מצוות כיסוי הצואה על כל פרטיה ודקדוקיה".

לתומי הייתי סבור שהרס"פ ישמח למחמאה שחלקתי לו, אך הלה, שהיה בור ועם הארץ, נתן בי את עיניו ושאל בלגלוג: " מה באמת? בשטויות כאלה עוסקת התורה שלכם? מוטב היה שתשאיר את הטיפול בזבל – לנו הרס"פים"!

באותה שעה כמובן שלא עניתי לו (…רק זה היה חסר לי, לעצבן את כל הפלוגה שציפתה בקוצר רוח לרגע מנוחה…), אבל עכשיו אחרי ארבעים שנה (בהם עומד החייל על דעת רבו הרס"פ…) אני חש צורך להתמודד עם דברי הלעג שלו ולומר לו:

אכן כן ידידי הרס"פ המלומד! תורתנו הקדושה אינה בוחלת מלעסוק ב"פכים קטנים" – כגון ענייני ניקיון וסניטציה – מפני שהיא תורת חיים, הנוגעת לכל תחומי החיים, ולא רק להשגות עליונות ולסודות נסתרים.

אנא הבן: כששיבחתי אותך על שכוונת לפרטי מצוות התורה, התכוונתי לומר שלעיתים זוכים דווקא פשוטי העם לגלות בעצמם באופן טבעי ואינסטינקטיבי דברים שהתורה שוקדת על גיבושם (עיין במסכת סנהדרין ז', ע"א, שורה ארוכה של מימרות ומשלים עממיים, המכוונים מבלי דעת לפסוקים ורמזים בתורה).

אבל עליך לדעת שלא בכדי מעגנת התורה דברים אלה – בכתובים, ואינה משאירה אותם כך בידי הרס"פים. התורה מבקשת לאותת לנו בכך, שלא ב"שטויות", כדבריך, אנו עוסקים ואף לא בעסקי חולין קטנוניים, אלא בדברים גדולים הנוגעים לקדושה ולטהרה. לפיכך מצמידה התורה את מצוות כיסוי הצואה לביטוי הנשגב "והיה מחניך קדוש", וקובעת בכך הלכה למעשה, שכשם שאסור לקרוא קריאת שמע כנגד הערווה כך אסור לקרוא במקום טינופת וצואה (ברכות כ"ה ע"א, שבת ק"נ ע"א) מפני שאלה גורמים לשכינה שתסתלק מישראל.

חסידי – "החברה להגנת הטבע"

יתירה מזו: מי שמבקש לנהוג במידת החסידות ולעשות נחת רוח ליוצרו, חייב להשיב אל ליבו כי מצוות אלה הנוגעות לניקיון ואסתטיקה בתחום מחנה הצבא, דינם ככל מצוות התורה, וגם לגביהן חל העיקרון המנחה שקבע הרמח"ל במסילת ישרים בביאור מידת החסידות, ואילו דבריו:

"כי תהיינה לו (לחסיד) המצוות, אשר ציוויין גלוי ומפורסם, לגילוי דעת לבד, לדעת שאל העניין ההוא נוטה רצונו וחפתו יתברך שמו, ואז לא יאמר, די לי במה שאמור בפירוש… אלא אדברה יאמר: כיוון שכבר מצאתי ראיתי, שחפצו יתברך שמו נוטה לזה, יהיה לי לעיניים להרבות בזה העניין ולהרחיב אותו בכל הצדדים שאוכל לדון שרצונו יתברך חפץ בו. וזה הנקרא: עושה נחת רוח ליוצרו".

על כן, לאור דברים נלבבים אלה, כשאני רואה אדם המהלך בדרך ומרים ניירות ושיירי ליכלוך – לתיתם בפח האשפה, אני אומר לעצמי: הרי לך חסיד המתחסד עם קונו, ועל אחת כמה וכמה כשאני עד למבצעים של בני נוער המתנדבים לאסוף אשפה משמורות הטבע ומחופי הרחצה, אני שומע בת קול המבשרת ואומרת: אשריכם ישראל שאתם עושים, רצונו של מקום שרוצה בארץ ישראל יפה ובעולם נאה ומתוקן.

לעומת זאת, כשאני רואה אדם המשליך מן המכונית לרחוב, ניירות ושיירי אשפה, או משפחה המשליכה מאחרי גווה בחיק הטבע את כל הלכלוך שהותירה אחרי הפיקניק, אני מתמלא בחמת-זעם ואומר לעצמי: "זבל מי שמלכלך"!

כן חברים יקרים: זו אינה רק סיסמה קולעת של המשרד לאיכות הסביבה, אלא דבר ה' הקורא לאדם: "ראה מעשי כמה נאים וכמה מתוקנים, תן דעתך שלא תקלקל" … ולא תלכלך!

ואם לכלכת והשארת טינופת אחריך – "ושבת וכסית צאתך".