דוקטורט בשינאה

אחת התופעות הבולטות מאז תחילת מלחמת אוסלו, היא התוקפנות המילולית והפיזית של המשכילים המוסלמים בעולם כנגד מדינת ישראל וכנגד היהודים.

יוסי לסטר , כ"ו באלול תשס"ד

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
אחת התופעות הבולטות מאז תחילת מלחמת אוסלו, היא התוקפנות המילולית והפיזית של המשכילים המוסלמים בעולם נגד מדינת ישראל ונגד היהודים. עם הזמן נוצר הרושם, שככל שהמוסלמי צובר יותר תארים אקדמיים, כך הוא נהיה יותר קיצוני וארסי בדברי ההסתה שלו כנגד ישראל.

דוגמה בולטת למגמה זו הוא ד"ר אדוארד סעיד, מרצה לאנגלית וספרות באוניברסיטת קולומביה בארה"ב שנפטר לפני כשנה. ד"ר סעיד נהג באופן קבוע להסית כנגד ישראל בפורומים שונים, אך מעבר לכך, לפני מספר שנים הוא טס במיוחד ללבנון ונסע עד גדר המערכת כדי להצטרף לאנשי החיזבאללה ביידוי אבנים על חיילי צה"ל.

זה היה בתקופה המטורפת בה נתן אהוד ברק הנחייה לצה"ל לספוג אבנים בגבול הצפון בלי להגיב. ד"ר אדוארד סעיד הוא למעשה הגרסה המוסלמית-מודרנית לד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. זהו הדוקטור החביב והמלומד הלבוש בחליפה מערבית ועניבה, שמסוגל להפוך במחי יד לפרא שטוף שינאה כשמדובר בישראל.

הדוקטורים המוסלמים הללו, הפכו זה מכבר את האוניברסיטאות הגדולות בארה"ב ובאירופה למעוזים של הסתה כנגד ישראל. הם הצליחו להחדיר אליהן תכניות לימוד העוסקות בסכסוך הערבי-ישראלי מנקודת ראות המציגה את הפלשתינים כעם תחת כיבוש. התרומות השמנות של מדינות כדוגמת סעודיה לאוניברסיטאות הללו, משמנות את התהליך ומשתיקות את ההנהלות שלהן.

טכניקה נוספת של הדוקטורים המוסלמים היא, מה שאני מכנה, "זובור אקדמי". כלומר, בכנסים אקדמיים בינלאומיים, הדוקטור המוסלמי מנצל תדירות את הבימה והמיקרופון כדי לתקוף את ישראל, גם אם נושא הדיון הוא אסטרופיזיקה או ביוכימיה. הקולגות מישראל המוזמנים לדיון אינם מסוגלים להגיב בצורה יעילה, אם בגלל שהישראלי הוא שמאלני בעצמו ומסכים לדברים הנאמרים, ואם בגלל שהאנגלית שלו עילגת או שהוא חסר כישורים להתמודד עם טיעונים פוליטיים בצורה רצינית. בכל מקרה, ה"זובור האקדמי" הזה מתוכנן זמן רב מראש, וברוב המקרים, מארגני הכנס מרוב הלם, אינם מסוגלים לעצור את נאומו המתלהם של הדוקטור המוסלמי.

ישנם דוקטורים מוסלמים שהחליטו ללכת צעד אחד קדימה ולהילחם פיזית ב"כופרים". כזה הוא סגנו של בן-לאדן, ד"ר איימן אל זווהירי, רופא ילדים מוסלמי שרכש את השכלתו במצריים, וכניראה שכח מזמן את שבועת היפוקרטס. הדוקטור הזה נחשב לאחד המבוקשים הבכירים בעולם בשל מעורבותו הישירה בטבח של 3,000 נפשות במגדלי התאומים. ואם כבר מזכירים את אוניברסיטת קהיר, הרי שישנו עוד רוצח מוסלמי ידוע שרכש שם את השכלתו האקדמית, ושמו יאסר ערפאת.

גם לדוקטורים המוסלמים מתוצרת ישראל אין מה להתבייש בתרומתם למלחמת האיסלם. על קצה המזלג ניתן להזכיר את ד"ר אחמד טיבי, זה שסוטר לחיילי צה"ל במחסומים ומכנה את הרמטכ"ל "רוצח" מעל בימת הכנסת. או ד"ר עזמי בשארה שהצטלם עם נסראללה ואמר כי הוא מבין את מבצעי הפיגועים בישראל.

ישנם גם לא מעט דוקטורים מוסלמים המכהנים כראשי רשויות מקומיות ותוקפים באופן בוטה את מוסדות המדינה. הדוקטורים הללו, מזהים באינסטינקטים שלהם את חולשת המערכת המשפטית והפוליטית בישראל, ומנצלים את מעמדם לאמירת דברי בלע ונאצה.

המוסלמי יכול לבוא ולטעון, שהדוגמאות שהוצגו אינן מייצגות תופעה כוללת אלא רק שורת מקרים בודדים המתרחשים בעולם. אבל כשמתבוננים במצריים וירדן, שתי מדינות שכרתו "שלום" עם ישראל, ניתן לראות בבירור שמי שמוביל בהסתה ובשינאה כלפי ישראל הם דווקא ארגונים כדוגמת משפטנים, מהנדסים ועיתונאים, המייצגים השכלה גבוהה. גם בישראל, אין ספק שלא כל דוקטור מוסלמי מסית כנגד המדינה, אבל אלו שלא השמיצו בחרו לשתוק לנוכח הפיגועים הרצחניים כנגד יהודים, וגם בשתיקה זו ישנה אמירה מסויימת.

בחזון "המזרח התיכון החדש" ציין פעם שמעון פרס, כי המפתח לשלום אזורי טמון בהעלאת רמת ההשכלה ורמתם הכלכלית של הערבים. היום כבר ברור שתיאוריה זו קרסה, בדומה לתיאוריות אחרות של מר פרס, והדמות של הדוקטור המוסלמי המשכיל ושטוף השינאה, הפכה לדומיננטית מאוד בהסתות כנגד ישראל.

המלחמה המתחוללת כיום בעולם היא רק לכאורה מלחמה בין טרוריסטים לבין מדינות. בפועל, ומאחורי הקלעים, המלחמה האמיתית היא מלחמת תרבויות אכזרית שהכריז האיסלם על ה"כופרים" מדתות אחרות. במלחמה זו, הדוקטור המוסלמי רואה עצמו קודם כל, כחייל נאמן של האיסלם. איש לא צריך לומר לו או להנחות אותו - הוא כבר מתוכנת לכך, והוא משתמש בפלטפורמה האקדמית ובבימה שהועמדה לרשותו כדי לקדם את מלחמת האיסלם. ישראל נחשבת ליעד מועדף במלחמה הזו משום שהיא אינה מתגוננת כהלכה, לא ברמה מנטלית ולא ברמה פיסית.