הילד שלי מצליח

מתי הפכה כאן ההצלחה לחזות הכול? איך וכיצד קרה שדווקא במדינה עצמאית הפכה החברה היהודית מחברה אוהבת ספר, חברה שמעריכה חוכמה בינה ודעת, לחברה אוהבת כסף וכבוד.

אמונה אלון , ו' בכסלו תשס"ה

אמונה אלון
אמונה אלון
צילום: Hadas Parush/Flash90
מתי הפכה כאן ההצלחה לחזות הכול? איך וכיצד קרה שדווקא במדינה עצמאית הפכה החברה היהודית מחברה אוהבת ספר, חברה שמעריכה חוכמה בינה ודעת, לחברה אוהבת כסף וכבוד, חברה שמעריכה חוכמה בינה ודעת רק בתנאי שיש בהן כדי להקנות עושר ומעמד גבוה והישגים חיצוניים מרשימים?

המשורר והסופר, פנחס שדה ז"ל, נהג לספר איזו עוגמת נפש עמוקה נגרמה לו כאשר משפט שכתב, "'החיים כמשל' הוא סיפרי המוצלח ביותר", תורגם מעברית לאנגלית באופן שמשתמע ממנו כי "החיים כמשל" הוא סיפרו "המצליח" ביותר. ואכן בקרב היהודים לדורותיהם "הצלחה" הייתה כמעט מילת גנאי. ילדים חונכו להיות צדיקים, להיות תלמידי-חכמים, להיות משכילים ולהיות "מוצלחים", אבל להיות "מצליחים" – לאו דווקא.

עשירים התקבלו כמובן תמיד בעין יפה, אבל מושאי ההערצה האמיתיים היו החכמים. להוקרה מיוחדת זכו "מצליחים" כלכליים שתרמו מהונם ל"מוצלחים" רוחניים, ובכך העניקו ל"הצלחתם" ערך בר-קיימא.

והנה מתכוננת מערכת החינוך בישראל לרפורמה אדירה ומתבקשת, ע"פ המלצותיה המצוינות של "ועדת דברת" הרצינית והתכליתית, והכול, כך מסבירים לנו, לא כדי שילדינו ילמדו יותר ויחכימו יותר ויאהבו דעת יותר, אלא כדי ש"יצליחו" יותר.

הגישה להוראה ולמקצוע ההוראה עומדת להשתנות מקצה לקצה, המוני מורים לא-מתאימים עומדים למצוא את עצמם מחוסרי-עבודה עד שישלימו את השכלתם ויהפכו למתאימים יותר למקצוע המאתגר הזה, האוצר עומד להשקיע מיליארדי שקלים, והכול, כך קובעת הוועדה וכך מתגאה השרה, לא כדי להעשיר את עולמם של ילדי ישראל אלא כדי להעלות את "רמת ההישגים" שלהם.

לא בניסוחים מקריים מדובר, כי אם במהות. לפי "ועדת דברת" יהפוך כל בית-ספר בישראל למעין בית-חרושת להצלחה, וכל מנהל יהיה אחראי על תפוקת בית החרושת שלו ויתוגמל בדומה למנהלי הייצור שלו והמורים – בהתאם לטיב המוצר. כלומר: בהתאם להישגי התלמידים, בהתאם לציוניהם, בהתאם לסיכוייהם לזכות בעתיד של מצליחנים.

מישהו דיבר על פיתוח האישיות, על טיפוח העצמיות, על הישגים שאי-אפשר לבטא אותם במבחנים ובציונים? – לא בבית ספרנו, מעתה ואילך. מישהו מתעניין עדיין באינטגרציה חברתית, באחריות לאומית, בחינוך ערכי שלא-על-מנת-להצליח? שיתיישר בבקשה לפי מערכת הערכים החדשה.

גם הקמפיין הפרסומי לעידוד הקריאה, קמפיין משמח וחיובי-מאוד כשלעצמו, קיבל, בלי שום כוונה רעה, מן הסתם את הכותרת המשונה: "תקרא – תצליח". כאילו היום כבר לא מספיק להזכיר כי ספרים הם מעניינים, מרתקים, מצחיקים ומעוררי-מחשבה, כי "שווה" לקרוא מפני שהקריאה מחכימה ומעשירה ופשוט גורמת הנאה עצומה.

כאילו הילד של היום יואיל בטובו לפתוח ספר רק אם זה יהפוך אותו למנהל בנק או ליאיר לפיד, רק אם בעל בית החרושת שבו הוא לומד יתוגמל על "הישגיו" ורק אם הקריאה משתלמת מבחינה כלכלית.