להיות צודק במקום הנכון

"תלכו אל העם", אנו זועקים לשרון ולממשלתו, "תלכו אל העם לבדוק אם יש מנדט לגירוש תושבי גוש קטיף מבתיהם".

נחי אייל , ח' בכסלו תשס"ה

נחי אייל
נחי אייל
צילום: יח"צ
"תלכו אל העם", אנו זועקים לשרון ולממשלתו, "תלכו אל העם לבדוק אם יש מנדט לגירוש תושבי גוש קטיף מבתיהם".

"משאל עם" כנראה לא יהיה, ולכן אנחנו בונים על בחירות. מתוך תקווה ותפילה, אולי גם מתוך מחשבה אופרטיבית מעשית, כי בבחירות יתברר שרוב העם מתנגד לעקירת יהודי גוש קטיף.

ואם נלך אל העם והכל יישאר, פחות או יותר, או אותו דבר?! מה יהיה אז, חברים ?! מה נעשה אם הליכוד, בראשות שרון, יקבל פחות או יותר אותה כמות חברי כנסת, ויצרף אליו את שינוי והעבודה, וידהר ל"התנתקות"?!

אם אכן האופציה של "משאל עם" לא תתממש, האפשרות היחידה לעצור את טירוף ההתנתקות, הוא בבחירות.

אבל מערכת בחירות שרק תמחזר את הכנסת הקיימת, עם אותם יחסי כוחות, פחות או יותר, ועם אותם דמויות חסרי חוט שדרה. מערכת בחירות שאלו תוצאותיה, רק תאיץ את התהליך, תיתן לו גושפנקה של החלטה לאומית, ותסתום לכולנו את הפה.

"ללכת אל העם" במטרה שתיעצר ההתנתקות – אפשרי רק אם תהיה תוצאה ברורה.

הכרחי הוא שהליכוד יאבד כזאת כמות מנדטים, שתשתק אותו מבחינה תפקודית, שתגרום לו להיות תלוי לגמרי בשותפותיו הקואליציוניות הטבעיות שהן המחנה היהודי הלאומי.

בהחלט הכרחי, שהמחנה הלאומי יקבל כזאת עוצמה, שבכל ניסיון להרכיב ממשלה – יאלצו להתחשב בו, לשלב את נציגיו במשרדים המכריעים ומעצבי המדיניות ומדיניות הממשלה תושפע כל העת מתפיסת עולמנו.

אם נשאיר את כל האנרגיה שלנו, את כל רצוננו לעזור ליהודי גוש קטיף מחוץ למשחק הפוליטי, אם לא נשקיע את כל המרץ הכתום התוסס בנו, למספר האצבעות שיהיו לנו בכנסת הבאה, הרי שבזבזנו אותו במקומות הצודקים אבל לא המכריעים.

אנחנו יכולים להיות צודקים ויפים, ציונים ונאמנים לעם ולתורה, אבל כשיגיע יום הפקודה, יום ההכרעה בכנסת, פשוט לא יהיו לנו מספיק ידיים.

החינוך היהודי בקריסה, מערכות הרווחה ושירותי הדת בקריסה, ארץ ישראל בסכנה איומה, כי אין מספיק אנשים נאמנים במקום המכריע - בכנסת. אסור להשאיר את גורל המדינה והערכים היהודיים, בידי אלו שאינם נאמנים להם באופן ברור ונחרץ.
צריך לפעול באופן מעשי להכנסת נציגים ערכיים ואמוניים הנאמנים לשליחותם בכל תנאי.

ראשי הישיבות ומוסדות החינוך, כמו גם רכזי הגרעינים התורניים חייבים להבהיר לשומעי לקחם כי ללא כוח משמעותי של נאמני התורה והארץ נמצא עצמנו שוב בפני שוקת שבורה ותולשים שוב את שערות ראשינו בתסכול.

אין לנו יותר את הפריבילגיה להשאיר את הפוליטיקה לפוליטיקאים בעוד אנו עוסקים בעניינים שברומו של עולם. כולנו חשים על בשרינו את השפעתה של הפוליטיקה, ועל כולנו מוטלת החובה לפעול לכך שטובי נציגינו, וכמה שיותר מהם יאיישו את בית המחוקקים לאחר הבחירות הבאות.

זהו צו השעה!



כותב המאמר הוא מזכ"ל תקומה.